תו"ב 53735-12-11 ועדה מקומית לתכנון ובניה כפר סבא נ' זדה

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר מייחס לו עבירות של בניה בסטיה מהיתר ושימוש במקרקעין בסטיה מהיתר. המשפט נדחה פעמים מספר בכדי לאפשר לנאשם מיצוי בקשה לעיכוב הליכים, כאשר בשלב מסוים כבר נקבע התיק להוכחות, אך במועד הדיון שנקבע לשם כך, 12/9/13, הצהירה ההגנה שלא ינוהלו הוכחות בתיק. בנוסף באותה ישיבה הוגש כתב אישום מתוקן, עליו חתמו שני ב"כ הצדדים, שכלל שינויים קלים בלבד, שלא נגעו לעובדות כתב האישום. בד בבד באותה ישיבה ב"כ הנאשם מסר הבהרות קלות, שלא סתרו את תוכן כתב האישום, כאשר על עיקרן של אלה לא חלקה המאשימה.

על רקע זאת שוב נדחה הדיון מעת לעת, עד שביום 29/6/14 התברר כי הבקשה לעיכוב הליכים נדחתה. בד בבד מסרה ההגנה בישיבה זו כי בפיה טענות מקדמיות, אותן היא מבקשת לפרט בכתב. בד בבד שבה וחזרה מספר פעמים על הצהרתה כי לא ינוהלו הוכחות, תוך שציינה שככל הניתן יוגשו מסמכים בהסכמה, ואם תהיה מחלוקת מסויימת בית המשפט יחליט מה ייעשה. הטענות המקדמיות הוגשו ביום 16/7/14, כאשר תגובת המאשימה להן נמסרה ביום 6/10/14. ביום 13/10/14 ההגנה הגיבה לתגובת המאשימה, כאשר למאשימה ניתנה אפשרות לתגובה שניה עד 19/11/14, אך זו לא מימשה אפשרות זו.

מעיון בטיעוני ההגנה עולה כי הנאשם מודה בכל המיוחס לו בכתב האישום, אך טוען לעובדות מסויימות נוספות אשר לדידו מקימות לו מספר טענות מקדמיות והגנות שבדין. דא עקא שטענות אלה מצריכות ביסוס ראייתי. נוכח הצהרתה החוזרת ונשנית של ההגנה בדבר אי ניהול הוכחות, אשר נשמרה גם לאחר שהליך עיכוב ההליכים לא הסתיים כפי שקיוותה, ומשהצהרה זו הובילה לכך שהמשפט הושהה הלכה למעשה, למרות האפשרות לסיימו זה מכבר בשמיעת ראיות, הביסוס הנדרש לא יושג על דרך שמיעת ראיות כעת. בד בבד, אין כל מניעה לדון בטענות אשר הבסיס הראייתי להן הונח בהסכמת הצדדים, בין באמצעות טיעוניהם, בין באמצעות הגשת מסמכים שלגבי תוכנם אין מחלוקת.

הטענה העובדתית המרכזית הינה שעבודות הבניה והשימושים נשוא כתב האישום, למעט האכלוס ללא טופס 4, נעשו כחלק מתהליך הבניה, ומשכך אינם מהווים עבירה, בדיוק כמו שבניית מבנה חסר לעומת ההיתר לא מהווה עבירה כשהבניה הינה בתהליך וצפויה להיות מושלמת בהמשך. דא עקא שאין הסכמה מטעם התביעה למצע העובדתי של הטענה, ודי בכך בכדי לדחותה. למעלה מהנדרש ייאמר שמצע זה אף נסתר באמצעות טיעונים אחרים של ההגנה ומסמכים המקובלים עליה.

כך, לגבי הגדר מבלוקים, טענה ההגנה בישיבה מיום 12/9/13, כי זו אכן הוצבה בסטיה מהיתר הבניה, והוזזה למיקום הנכון רק בעקבות ביקורת הפיקוח. הנה כי כן, עבודת בניה זו הושלמה עוד טרם הביקורת, ורק לאחר הביקורת ובעקבותיה שונתה בהיבט המיקום. לא מדובר בשום אופן בעבודות בניה שיועדו להיות מושלמות בהתאם להיתר ורק תוך כדי ביצוען, היתה סטיה זמנית מהיתר. השלמת העבודות הביאה לסטיה, וזמניותה היתה רק בשל הביקורת.

בד בבד ייאמר כי התביעה לא חלקה על טענות ההגנה שהגדר עמדה במיקומה הלא נכון אך ורק כשבוע. בטיעוניה הכתובים התביעה חלקה על מרחק הסטיה שנטען על ידי ההגנה, אולם לא מדובר במחלוקת מהותית (120 ס"מ לעומת 30 ס"מ), מה עוד שבישיבה מיום 12/9/13 התביעה מסרה כי אין לה ראיות לסתור את הטענה בדבר מרחק הסטיה; על כן אין מניעה לקבל את טענת ההגנה לגבי זמן הסטיה ואף לגבי מרחק הסטיה.

באשר לטענת ההגנה לפיה הסטיה התבצעה ללא ידיעת הנאשם, הרי שהתביעה אינה חולקת על כך שהוא לא ביצע באופן ישיר את הסטיה, אלא שהדבר נעשה על ידי מי שניהל את פרויקט הבניה מטעמו. עם זאת, משפטית הנאשם אחראי לעבודות שביצעו שלוחיו, ואם הוא מבקש להסתמך על החריג לאחריות זו, כמפורט בסעיף 208(ב) לחוק התכנון והבניה, עליו היה לבסס זאת בעדות מטעמו, מה שלא נעשה. משכך, לא ניתן לקבל את טענתו להעדר אחריות מכוח העדר מודעות.

באשר לחניות, טענה ההגנה, שבעת ביקור הפיקוח החניות טרם מוקמו, אלא שהדבר נעשה בסמוך לפני סיום הבניה של הבית, משמע לאחר הביקורת. הדבר מלמד על כך כי טענת ההגנה לבניה בתהליך אינה רלבנטית לחניות. מעבר לכך, טענה לבניה בתהליך לא יכולה להתייחס מלכתחילה לחניות, שכן כמו בעניין הגדר, הבעיה היא לא בעצם הבינוי שלהן אלא במיקום שלהן. ברגע שמתחילה עבודת הבניה במיקום הלא מותר, נעברת העבירה של בניה בסטיה מהיתר, ואין צורך להמתין להשלמת עבודת הבניה כדי להיווכח בקיום העבירה.

לגופה של הטענה לבנית החניות לאחר הביקורת, הרי שזו לא יכולה לעמוד, ולא רק משום שהיא סותרת את הודאת הנאשם בכתב האישום, שבעניין החניות לא סוייגה, בעת שניתנה ההודאה בישיבה מיום 12/9/13. שכן, ממסמכים שצירפה התביעה לטיעוניה הכתובים עולה כי באותה ביקורת, ביום 23/4/09, כבר הוזכר שינוי מיקום החניות לעומת ההיתר. תוכן מסמכים אלה לא נסתר על ידי ההגנה בטיעוני התגובה הכתובים שלה לכך.