תו"ב 49633-03-10 ועדה מקומית לתכנון ובניה בני שמעון נ' נחמיה ואח'

בפניי בקשה נוספת, שישית במספר, לדחיית מועד ביצוע צו ההריסה שניתן במסגרת גזר הדין, מיום 25.5.11 בו נקבע, בין היתר, כי צו הפסקת השימוש ביחס למבנה נשוא כתב האישום ייכנס לתוקפו ביום 1.9.11 (להלן: "צו הפסקת השימוש") וכי צו ההריסה ביחס לאותו מבנה ייכנס לתוקף ביום 25.5.12 (להלן: "צו ההריסה").

בקשות שהוגשו בינתיים, נענו בהחלטות שיפוטיות, אשר האחרונה שבהן הורתה על דחיית מועד ביצוע צו ההריסה עד ליום 1.10.14, בפרט על מנת לבחון האם תוצאות הליכי הבוררות שמנהל המבקש נגד ועד המושב ושכניו, יפיגו את אי הבהירות ביחס למצב התכנוני הנוגע למבנה.

הלכה היא מלפנינו כי המבחן הנקוט תדיר בבתי המשפט, בעניין הארכת מועד ביצוע צו הריסה, נעוץ בשאלה האם קיים היתר בניה "בהישג יד".

מהבקשה הלאקונית המונחת בפניי, קשה להתרשם כיצד "המבקש מוסיף בפועל להסדיר את הבניה" (ס' 8 לבקשה), כטענתו, וניכר כי הבקשה בכללותה סבה אחר רצונו כי תינתן בידו ארכה נוספת, נוכח הליך הבוררות, שטרם בא אל קיצו.

בתגובת המשיבה, מציינת זו האחרונה כי ראוי שביהמ"ש ישית אל ליבו כי המבקש אינו פועל נמרצות להחיש את סיום הליך הבוררות (ס' 8 לתגובה), ומכל מקום, כי אף אם הליך הבוררות יסתיים לשביעות רצונו של המבקש, עדיין, קבלת היתר בניה אינה מצויה באופק הנגלה לעין, בין היתר, בשים לב לכך שהוועדה המקומית מתנגדת להליך התכנוני, כפי המפורט במכתבו של מהנדס הוועדה המצורף.

בנסיבות אלה, על פניו, ובהעדר ראיה אחרת מטעם המבקש, לא הוכח כי נשקף אופק תכנוני זמין ביחס למבנה, אף אם תוצאות הליך הבוררות יסתיימו כמאווייו.

מעבר לכך. בהחלטתי מיום 28.12.13 ציינתי כי ככל שתוגש בקשה נוספת לדחיית מועד ביצוע צו ההריסה, "הדברים ייבחנו באותו מועד, בעיקר על יסוד המצב התכנוני שיוכח אותה עת, ולא פחות מכך, יינתן דגש על אופן הגשת הבקשה" (עמ' 8 להחלטה שורות 26-29).

חרף האמור, לא צורף לבקשה תצהירו של המבקש, כמו גם תצהיר של איש מקצוע, כמתחייב מהוראת תקנה 2(ג) לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), התשס"ט - 2008, ואשר יש בהם להוכיח לכאורה כי "המבקש מוסיף בפועל להסדיר את הבניה" (ס' 8 לבקשה).

על רקע כל אלה גם יחד, לא מצאתי להיעתר לבקשה לדחיית מועד ביצוע צו ההריסה.