תו"ב 48842-09-12 ועדה מרחבית תכנון מעלה נפתלי נ' עראף

לפניי בקשת הנאשם להמיר את המאסר-חלף-קנס במאסר שיוטל בעבודות שירות.

נגד הנאשם הוגש בתיק זה כתב אישום שבו יוחסו לו עבירות לפי פרק י' לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה- 1965. ביום 19.4.2016 ניתן גזר דין שלפיו הוטל על הנאשם קנס בסך של 12,000 ₪ או 60 ימי מאסר תמורתו.

הנאשם עותר לכך כי תקופת המאסר-חלף-הקנס תוטל בעבודות שירות. הסנגור המלומד נימק את הבקשה במצבו הכלכלי של הנאשם, ובכך שיש לתור אחר דרך חלופית שתימנע פגיעה בנאשם.

יצוין כי הבקשה הועברה לב"כ המאשימה אשר לא הגיש תגובה, חרף ארכה שניתנה לו.

במקביל לקבלת תגובת המאשימה, הוריתי על קבלת חוות דעת הממונה על עבודות שירות. חוות דעת הממונה התקבלה ובה נמצא הנאשם כשיר לבצע עבודות שירות.

אין חולק כי בית המשפט מוסמך להחליט על נשיאת מאסר שהוטל בגין אי תשלום קנס, בדרך של עבודות שירות, כפי שנקבע בע"פ 1100/91 מדינת ישראל נ' ג'עפרי, פ"ד מז(1) 418 (1993). באותו עניין הובהר כי:

"מצויות איפוא שתי מגמות לגיטימיות, שלעתים הן מנוגדות, בשאלת ביצוע מאסר בשל אי-תשלום קנס בדרך של עבודת שירות: האחת-לפיה מאסר בשל אי-תשלום קנס, כאשר הוא לתקופה של פחות משישה חודשים, יבוצע במקרים ראוים ומתאימים, בדרך של עבודות שירות, כדי למנוע את כל אותן תוצאות קשות הנלוות למאסר מאותם אנשים אשר אין הכרח שיישאו את מאסרם מאחורי סורג ובריח; והמגמה האחרת – שמאסר במקום קנס לא יבוצע בעבודות שירות כדי להמריץ ולדרבן עבריינים, במקרים ראויים ומתאימים, לשלם את הקנסות שנגזרו עליהם העולה בידינו, מבחינת לשונו של החוק קיימת אפשרות של ביצוע מאסר במקום קנס בדרך של עבודות שירות, ולאור מטרת המחוקק וההיסטוריה החקיקתית אפשרות זו ראויה היא ורצויה היא. הפעלתה של סמכות זו בדבר נשיאת מאסר בשל אי-תשלום קנס בדרך של עבודות שירות נתונה היא, כמובן, לשיקול-דעתו של בית המשפט. אופן הפעלתה של סמכות זו צריך שייעשה תוך התחשבות בשתי המגמות האמורות שעמדנו עליהן, לפי נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה, בהתחשב במהות העבירה ונסיבותיה, באישיות העבריין ונסיבותיו ובצורכי החברה והשעה".

קיומה של סמכות להמיר את המאסר בעבודות שירות אינה סוף פסוק. על בית המשפט לשקול כל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו המיוחדות, בהתחשב במהות העבירה ונסיבותיה, באישיות העבריין ונסיבותיו ובצורכי החברה והשעה. ראו גם רע"פ 1400/11 גוויליס נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 30.3.2011).

סבורני כי הנתונים הקשורים במקרה ובנאשם מוליכים למסקנה כי יש לקבל את הבקשה. כפי שעולה מן הבקשה ומהתצהיר שצורף לה, הנאשם הוא אדם מבוגר אשר הוא ואשתו מתפרנסים מקצבת זקנה בסך של כ-3,000 ₪. עולה כי מלבד ההרשעה בעבירה מושא תיק זה, לנאשם אין הרשעות קודמות ועל כן ניתן לומר כי התנהלותו בדרך כלל נורמטיבית. מעבר לכך – אין סיבה נראית לעין שתימנע היעתרות לבקשה.