תו"ב 46902-07-13 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה עירון נ' מחאמיד

הנאשם הועמד לדין בעבירות בנייה ללא היתר לפי סעיפים 204(א), 205, ו- 208(א) ביחד עם סעיפים 145(א)(2) ו- (א)(3) לחוק התכנון והבניה התשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק") וזאת ביחס לשתי עבירות.

כמפורט בכתב האישום, הנאשם הינו הבעלים של המקרקעין הידועים כחלקה 24 בגוש 20426 ביישוב אום אל פחם (להלן – המקרקעין). על פי המיוחס לנאשם בכתב האישום, הנאשם החזיק בהיתר לבנייה במקרקעין (היתר מס' 20110942) אולם בפועל חרג בהרבה מן הבנייה המותרת על פי ההיתר והתכנית, כמפורט בהמשך. נוכח ממדי החריגה מן הבנייה הכלולה בהיתר ראתה המאשימה להעמיד את הנאשם לדין כמי שבנה ללא היתר ולא כמי שבנה בסטייה מהיתר.

ביום 14.2.2016 הודיע ב"כ הנאשם כי מרשו מודה בביצוע הבנייה כמפורט בכתב האישום, אולם אינו מודה בעבירת בנייה ללא היתר. לטענת הנאשם, העובדות הנטענות בכתב האישום אינן יכולות לבסס הרשעה בעבירת בנייה ללא היתר, כי אם בעבירת בנייה בסטייה מהיתר לפי סעיף 204(ב) ובעבירה זו הודה. הנאשם טען עוד כי היתר הבנייה שניתן לו מעולם לא בוטל או הותלה ויש לראותו כתקף. לפיכך, אין מקום לייחס לנאשם עבירות בנייה ביחס לכל שטח המבנה כי אם רק ביחס לשטח הבנייה החורג מהוראות ההיתר. הנאשם טען עוד, כי מששילם את האגרות בקשר לשטח שנכלל בהיתר הבנייה, אין המאשימה יכולה לדרוש תשלום אגרה עבור כל שטח המבנה, אלא עבור השטח החורג בלבד, כאשר הנאשם מודה בחובתו לשלם אגרה בגין שטח זה.

בהעדר מחלוקת על נתוני הבנייה המופיעים בכתב האישום הודיעו הצדדים כי הם מוותרים על הצגת הראיות בתיק וביקשו כי יסכמו טענותיהם המשפטיות בכתב. לסיכומי המאשימה צורף, בהסכמה, היתר הבנייה שבידי הנאשם.

פירוט הבנייה שביצע הנאשם אינה במחלוקת. היתר הבנייה שבידי הנאשם מתייחס למבנה משולב מסחר ומגורים בן שלוש קומות מעל קומת מרתף. על פי ההיתר, קומת המרתף מיועדת לחנייה, קומת הקרקע מיועדת למסחר ואילו קומות א' וב' מיועדות למגורים. היתר הבנייה מתייחס לשטח בנוי של 637 מ"ר.

על פי כתב האישום, ביצע הנאשם את הפעולות הבאות, אשר כאמור, עצם ביצוען אינו במחלוקת: