תו"ב 46821-02-14 ועדה מקומית לתכנון תמר,רמת הנגב נ' אופיר

מונחת בפניי בקשת הנאשם לתיקון פרוטוקול הדיון מיום 3.11.16.

ב"כ המאשימה יפעל למסור תגובתו לבקשה לא יאוחר מיום 20.11.16.

באשר לאמור בס' 12-16 לבקשה, ייאמר כי ביהמ"ש בהחלט מכבד עמדת הנאשם. ואולם, צודק ב"כ המאשימה כי מעת שהנאשם לא חזר בו מכפירתו, הרי אין בעובדה שהנאשם הסכים להעמיד טענתו היחידה בסוגיית השימוע (שלפי טענתו לא נערכה בהתאם להנחיית היועמ"ש לממשלה - עמ' 95 לפרו' שו' 1-8), כדי לגרוע מחובת המאשימה להוכיח יסודות העבירה הכלולה בכתב האישום, על רקע הכפירה הגורפת של הנאשם בתחילת ההליך.

לאמור. כל עוד לא חוזר בו הנאשם מכפירתו, הרי הוא מוחזק כמי שכופר בכל ההיבטים שלגביהם מסר מענה בתחילת ההליך, ואם לא תוכיח המאשימה כלל הרכיבים הנדרשים להרשעה, אפשר כי הנאשם יטען בסופו של יום כי זו לא עמדה בנטל המוטל עליה, ועל כן, יש להורות על זיכויו. בנסיבות אלה, קשה לזקוף לחובת המאשימה החשש שהביע בא כוחה במועד הדיון.

בצד זאת, ראוי לציין כי עמדת הנאשם אינה קוהרנטית די הצורך. זאת, מאחר שהנאשם טוען בס' 15 לבקשה כי עודנו כופר באשמה, אך בה בעת אינו מכחד כי הסכים לכל האמור בעמ' 95 לפרו' שו' 1-8, שם, בין היתר, הצהיר הנאשם כי אינו מתכוון לטעון שהוא מבצע שימוש במקרקעין כדין בהתאם להיתר, וזאת נוכח החלטת ועדת הערר החלוטה.

לאור זאת, אם הנאשם אינו מתכוון לטעון כי השימוש המבוצע על ידו במקרקעין הינו כדין (על רקע החלטת ועדת הערר שהפכה חלוטה, אחר שלא הוגשה עתירה מנהלית ביחס אליה), לא ברור כיצד הוא ממשיך לאחוז בכפירתו כי השימוש המבוצע על ידו במקרקעין הינו כדין.

הנאשם רשאי לשקול דרך הילוכו, וככל שיבכר לבחון עמדתו פעם נוספת, אף על רקע שינוי המענה הבראשיתי שמסר תחילה, יודיע ללא דיחוי האם הוא חפץ לקיים דיון בנדון, טרם הגשת הסיכומים על ידי הצדדים.

ניתנה היום, ז' חשוון תשע"ז, 08 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.