תו"ב 46656-01-15 ועדה מקומית לתכנון חדרה נ' שגן

מונחת בפני בקשת הנאשם להארכת המועד לביצוע צווי הריסה ואישור שימוש.

בתאריך 19.5.15 הורשע הנאשם על פי הודאתו בעבירה של בניה ללא היתר לפי סעיפים 145 ו- 204(א) ו-(ב) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965. הנאשם הודה בכך שבמהלך שנת 2012 הוא הקים מבנה מעץ בשטח של כ- 40 מ"ר בשטח שברח' יציאת אירופה 18 בחדרה, מבלי שהיה בידו היתר כחוק לעשות כן, ונדון לעונשי קנס בסך 5,000 ₪, חתימה על התחייבות כספית בסך 7,500 ₪, תשלום כפל אגרת הבניה בסך 2,604 ₪ וצווי הריסה ואיסור שימוש לגבי המבנה נשוא כתב האישום, אשר אמורים היו להכנס לתוקף בחלוף 12 חודשים מאז, דהיינו ביום 19.6.16 (להלן: "הצווים").

ביום 10.7.16 פנה הנאשם אל בית המשפט ב"בבקשה בהולה" להארכת המועד לביצוע הצווים

ב- 12 חודשים נוספים, "על מנת לאפשר לו להשלים את כל הדרישות המתבקשות לצורך קבלת היתרים" אשר לשם קבלתם – כך לטענתו – "הוא פועל ללא לאות."

במסגרת בקשתו טוען המבקש כי שאר סעיפי גזר הדין שהוטל עליו קויימו על ידו במלואם וכי מאז שניתן גזר דין זה הוא "הגיש בקשות למשיבה ו/או לרשות מקרקעי ישראל ו/או לכל רשות אחרת לצורך קבלת היתרים למבנה ופעל להגשת תכניות ולהתאמת המבנה לדרישות שניתנו על ידי הועדה לתכנון ובניה" וכי בבדיקתו האחרונה נמסר לו כי בקשתו "תקועה" ברשות מקרקעי ישראל ו"ממתינה לקבלת שומה מאת השמאי לגבי גובה התשלום שעליו לשלם לרשות בגין מבנה זה".

לטענת הנאשם אין חולק על קיומו של סיכוי ממשי ביותר לקבלת היתר למבנה ומשכך יהא זה בלתי צודק שלא להאריך את מועד כניסת הצווים לתוקף.

לבקשה הנדונה צורפו תצהיר המבקש, אישור הועדה המקומית לכך שביום 23.7.14 הוגשה הבקשה להיתר, החלטת הועדה המקומית מיום 4.11.14 לאשר את הקמת המבנה בכפוף למילוי התנאים שפורטו בה והעתק הבקשה להיתר שהוגשה לרשות מקרקעי ישראל ביום 4.2.15.

המאשימה המבקשת לדחות את הבקשה על הסף, טוענת כי זו הוגשה לבית המשפט באיחור ושלא לפי התקנות, דהיינו כחודש וחצי לאחר המועד בו אמורים היו הצווים להכנס לתקפם ומבלי שצורפו אליה העתק גזר הדין ותגובת המאשימה כנדרש.

לגופו של עניין טוענת המאשימה כי תוקף החלטת הועדה המקומית לאישור בתנאים מיום 4.11.14 פג זה מכבר וכי חלק מהדרישות שצוינו באותה החלטתה לא מולאו על ידי הנאשם (ר' פירוא דרישות אלה בסעיף 2(ב) לתגובת המאשימה). במצב דברים זה בו נראה כי הנאשם לא רק ש"לא קפא על שמריו", אלא התנהל באיטיות ולא נקט בפעולה העיקרית שאותה היה עליו לעשות, דהיינו לפנות אל הועדה המקומית בבקשה להארכת תוקף החלטתה הנ"ל לאישור בתנאים, טוענת המאשימה כי אין מדובר בהיתר בניה שנמצא בהישג יד כי אם בכזה שהתהליך להשגתו, אם בכלל, עשוי להמשך תקופת זמן בלתי מבוטלת.

לאחר שחזרתי אל גזר הדין שניתן על ידי בשעתו, עיינתי בטיעוני הצדדים ונדרשתי לטענותיהם בבקשה ובתגובה, דעתי היא כי דין הבקשה היה להידחות, הן מעצם העובדה שהיא אכן הוגשה לבית המשפט באיחור של כחודש וחצי מאז המועד שנקבע כמועד אחרון לביצוע הצווים והן משום שהנאשם לא הניח בפני אסמכתא כלשהי לתמיכת טענותיו בדבר עמידתו בשאר סעיפי גזר הדין- דהיינו, תשלום הקנס וכפל האגרה במועדם, כמו גם בכל הנוגע לסיבה שבגינה מתעכבת רשות מקרקעי ישראל במתן ההיתר.

עם זאת הנני מחליטה, לפנים משורת הדין, להאריך את המועד לביצוע הצווים הארכה קצרה נוספת שתסתיים, בשלב זה, ביום 28.9.16.

הצדדים יתייצבו בפני לדיון ביום 27.9.16 בשעה 12:30.