תו"ב 46615-07-14 ועדה מקומית לתכנון חדרה נ' אסייב ואח'

מונחת בפני בקשת המבקש לצוות על המשיב ולאכוף עליו בצו המטיל עליו קנס ו/או מאסר על אי ציות לגזר הדין שניתן בתיק זה כנגד מי שהיו הנאשמים בו – הגב' בריליאנט אסייב (להלן: "הנאשמת") ובנה מר ארתור אסייב (להלן: "הנאשם"), שבמסגרתו נצטוו השניים להרוס את המבנים שנבנו על ידם ללא היתר כדין בגוש 10572 חלקה 86 ברח' האמוראים 3 בגבעת אולגה (להלן: "צו ההריסה"). המבקש הינו ככל הנראה שכנם של הנאשמים, טענתו היא כי המבנים שנבנו על ידם ללא היתר גורמים לו למטרד ובקשתו מופנית כלפי המשיב בהיותו ראש הרשות המקומית הרלבנטית שלטענתו לא עשתה דבר לשם אכיפת צווי ההריסה,חרף פניותיו הרבות אליה בעניין זה.

רקע

בתאריך 16.7.14 הוגש כנגד הנאשמת כתב אישום שייחס לה עבירות של בניה ללא היתר, אי קיום צו הפסקת עבודה מינהלי ואי קיום צו הפסקה שיפוטי, לפי סעיפים 145, 204(א)+(ב) ו-208, 237 ו- 240 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965. הנאשמת הואשמה בכך שבמהלך חודש פברואר 2014 או בסמוך לו, ברח' האמוראים 3 בגבעת אולגה (גוש 10572 חלקה 86), היא בנתה תוספת למחסן קיים בשטח של כ- 30 מ"ר ומבנה בשטח של כ- 15 מ"ר וזאת מבלי שהיה בידיה היתר כחוק לעשות כן. עוד הואשמה הנאשמת בכך שלא קיימה ואף הפרה צו הפסקה מינהלי שנמסר לה בימים 18.2.14 ו- 23.2.14 בהמשיכה את עבודות הבניה במקום וכן בהפרת צו ההפסקה השיפוטי שניתן בעניינה ביום 25.2.14, בדרך של המשך הבניה גם כן.

בדיון הראשון מיום 9.12.14, אליו התייצבה הנאשמת ביחד עם בנה ארתור – הוא הנאשם, הצהיר האחרון כי "הבניה היא שלו" ואילו ב"כ המאשימה בקשה להבהיר שכתב האישום הוגש כנגד הנאשמת הואיל והיא זו הרשומה כבעלת הנכס נשוא הבניה.

לנוכח התרשמותי כי הנאשמת תתקשה לנהל את ההליך בתיק זה בעצמה, הוריתי כי ימונה לה סנגור ציבורי ולאחר שזה הודיע כי יש בידיו ראיות לכך שמבצע עבירת הבניה הינו הנאשם, בקשה המאשימה כי אתיר את תיקון כתב האישום בהוספת הנאשם כמי שהיה שותף לביצוע עבירות הבניה וכן בהוספת פריט של בניית קומה בשטח של כ- 70 מ"ר. לנוכח עמדת ב"כ הנאשמת אשר הותיר את ההחלטה בבקשת התיקון לשיקול דעתי, תוקן כתב האישום כמבוקש.

ביום 13.10.15 הורשע הנאשם על פי הודאתו בחלקו בעבירת הבניה המיוחסת לו ולנאשמת, דהיינו בכך שבנה ביחד עמה תוספת למחסן קיים בשטח של כ- 30 מ"ר, מבנה בשטח של כ- 15 מ"ר וקומה נוספת בשטח של כ- 70 מ"ר וזאת מבלי שהיה בידיהם היתר כחוק לעשות כן.

ב"כ הנאשמת הודיע בשמה כי היא אמנם מודה בכך שהקרקע עליה נבנו המבנים נשוא כתב האישום רשומה על שמה, אך טוענת כי היא מעולם לא בנתה בו וכי לא היתה לה שליטה על הנעשה בשטח. המשך הדיון בעניינה של הנאשמת נדחה לשמיעת הראיות ביום 16.2.16.

בין לבין, ביום 17.11.15 נגזר דינו של הנאשם לקנס בסך של  25,000 ₪ או 3 חודשי מאסר תמורתו,

חתימה על התחייבות כספית בסך של 10,000 ₪ להימנע מלעבור עבירה כלשהי על חוק התכנון

והבניה, תשכ"ה-1965 במשך 3 שנים, תשלום אגרת בניה בסך 3,747 ₪, צו להריסת המבנים נשוא