חפש עורך דין לפי תחום משפטי
| |

תו"ב 45479-03-12 מדינת ישראל נ' אוחנה ואח'

: | גרסת הדפסה
תו"ב
בית משפט השלום קריית גת
45479-03-12
8.9.2015
בפני השופט:
נעם חת מקוב

- נגד -
מבקשים:
1. עמרם אוחנה
2. חיים אוחנה

משיבה:
מדינת ישראל
עו"ד דנה כץ
החלטה
 

 

לפניי בקשה לפי סעיף 207 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965 ( להלן: "החוק") לדחיית מועד ביצוע של צו הריסה. כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום בגין הקמת 3 יחידות דיור נפרדות, האחת בשטח של כ- 30 מ"ר, השנייה בשטח של כ- 21 מ"ר והשלישית בשטח של כ- 32 מ"ר .

 

ביום 04/02/2014 הגיעו הצדדים להסדר לפיו, בין היתר, הנאשמים יהרסו את המבנים שלעיל. עוד נקבע בגזר הדין כי על מנת לאפשר לנאשמים להסדיר את ההיתר הנדרש, יעוכב מועד ביצוע הצו עד ליום 4/2/2015.

 

ביום 20/8/2015 הגישו הנאשמים בקשה זו שלפניי, לעיכוב ביצוע צו ההריסה, למשך חצי שנה נוספת. על פי האמור בבקשה, הארכת המועד לביצוע צו ההריסה מתבקשת לאור העובדה שבנם של הנאשמים מתגורר ביחידת הדיור ומאחר ומצבו הכלכלי הנו קשה, הוא אינו יכול לשאת בתשלום שכר דירה ולדאוג למקום מגורים חלופי לו ולבני ביתו. הנאשמים הוסיפו כי לאור התנגדותו של בנם לעזוב את יחידת הדיור, מבקשים הם לפנותו בדרכי שלום ולהעניק לו זמן נוסף לדאוג לדיור חלופי כאמור.

 

המאשימה התנגדה לבקשה וטענה, כי יש לדחותה מאחר והוגשה לאחר המועד שנקבע בתקנות. עוד נטען, כי מאז שניתן צו ההריסה ועד היום, לא בוצע שום שינוי בשטח והחריגה נותרה כפי שהייתה. עוד נטען כי הנאשמים לא טענו כי נקטו בפעולה כלשהי על מנת לקבל ההיתר, ויש לראותם כמי ששקטו על השמרים בעניין זה.

 

לאחר עיון בבקשה, אני סבור כי יש לדחותה על הסף.

 

בתקנה 2 לתקנות התכנון והבנייה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), תשס"ט- 2008 (להלן: "התקנות"), נקבע כי: "בקשה תוגש בכתב לפי הטופס שבתוספת לבית המשפט שנתן את הצו, לא יאוחר מעשרים ואחד ימים לפני המועד האחרון שנקבע לביצועו". בתקנה 6 לתקנות נקבע כי:

"בית המשפט לא ידון בבקשה שלא מתקיימים בה כל התנאים הקבועים בתקנות אלה, אלא מנימוקים מיוחדים שיירשמו".

 

מאחר והבקשה הוגשה כמחצית השנה לאחר המועד שנקבע לביצועו של הצו, הרי שאין מקום לדון בה. הנאשמים לא הצביעו על נימוקים מיוחדים להארכת המועד להגשת הבקשה. הנאשמים לא הוכיחו כי מצבם הכלכלי של בנם הוא אכן קשה, לא פורטו האמצעים העומדים לרשותו של בנם לייצב מצבו הכלכלי בעתיד ולא פורטו החלופות אשר עומדות או תעמודנה ברשותו בתום המועד ככל שיוארך. לא זו אף זו, אני סבור כי גם אם היה עולה בידי הנאשמים להוכיח טענותיהם בדבר מצבו הכלכלי של בנם, הרי ספק אם היה בכך כדי להצדיק מתן הארכה כמבוקש.

 

לפיכך ולאור האמור לעיל אני קובע, כי דין הבקשה להידחות.

ניתנה היום, כ"ד אלול תשע"ה, 08 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>