תו"ב 44289-12-14 ועדה מקומית לתכנון אצבע הגליל נ' הייב

1.בכתב האישום בתיק זה נטען כי ביום 9.6.2010 נצטווה הנאשם, ב-תו"ב (צפת) 17025-01-10, להרוס את היסודות ומשטח הבטון בשטח של כ-120 מ"ר, המשמשים כהכנה לבניית בית מגורים, במקרקעין הידועים כגוש 13959 חלקה מחלקה 31 בטובא זנגרייה, הכל לא יאוחר מיום 9.12.2010. נטען, כי עד יום 26.1.2014 לא ביצע הנאשם את צו ההריסה. כן נטען כי הנאשם ממשיך להשתמש שימוש חורג בתוספת הבניה מבלי שקיבל היתר כדין.

2.הגעתי למסקנה כי יש מקום לבטל את כתב האישום מפאת הגנה מן הצדק. הנאשם הוכיח בענייננו כי בפועל (ואעיר – בין אם הדבר תקין ומוסדר בין אם לאו), למפקח בניה במאשימה השפעה על ההחלטה האם יוגש כתב אישום אם לאו, בכך שהוא נוהג להציע לחשודים להרוס את הבניה מושא החשדות חלף הגשת כתב אישום. עוד הוכיח הנאשם כי המפקח גיבש דעתו מראש לפיה יש להעמיד את הנאשם לדין בגין אי-ביצוע צו ההריסה. כן הוכיח הנאשם כי בפעם הקודמת שנגבתה גרסתו על ידי המפקח – בעת חקירת החשדות לעבירת הבניה שבגינה הוצא צו ההריסה מושא כתב האישום שבפניי – המפקח כן הציע לו להרוס (או לכסות) את המשטח שבענייננו חלף הגשת כתב אישום, ואילו בעת חקירת החשדות הפעם (החשדות לאי-ביצוע צו הריסה), המפקח לא הציע הצעה דומה שתמנע הגשת כתב אישום. מאחר והמפקח גיבש דעתו מראש שיש להעמיד את הנאשם לדין, ובהעדר הוכחה על ידי המאשימה בדבר נוהל ברור המבחין בין מתן הצעה כאמור בקשר לעבירת בניה ובין מתן הצעה כאמור בקשר לעבירת הפרת צו שיפוטי, קיים קושי בהנחה שגיבוש הדעה מראש לא השפיע על החלטת המפקח שלא להציע לנאשם חלופה כזו לקראת הגשת כתב האישום שבפניי בענין הפרת צו שיפוטי, שהיה בה כדי למנוע את הגשתו. ומכאן נשללה זכותו של הנאשם להליך הוגן.

למפקח בניה במאשימה השפעה, בפועל, על ההחלטה להגיש כתב אישום בכך שהוא מציע לחשודים להרוס בניה חלף הגשת כתב אישום

3.לכאורה, סמכותו של מפקח בניה בוועדה מקומית לתכנון ובניה היא לחקור (ראו ת"פ (ת"א) 11132/10 מדינת ישראל נ' שריון, פס' 8 (20.3.2013)), ואילו ההחלטה האם להגיש כתב אישום מסורה לנציג היועץ המשפטי לממשלה באותה וועדה. ראו לענין זה "הפעלת סמכות האכיפה של המדינה בעבירות תכנון ובנייה במרחבי תכנון מקומיים", הנחיית היועץ המשפטי לממשלה 8.1101 (אפריל 2013): "מערך הפיקוח המקומי מורכב בעובדי ציבור בוועדה המקומית, בהם מפקחים שלהם סמכויות חקירה, שהוסמכו על ידי שר הפנים מכוח סעיף 257א לחוק התכנון והבניה. מערך התביעה המקומי מורכב מתובעים פנימיים או חיצוניים, שהוסמכו כנציגי היועץ המשפטי לממשלה (סעיף 258 לחוק התכנון והבנייה ביחד עם סעיף 12 לחוק סדר הדין הפלילי), הכפופים להנחיות היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה, באמצעות המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין בפרקליטות המדינה..." (פס' א(2) ו-(3)). דומה הדבר, לענין זה, להבדל בין משטרת ישראל לבין הפרקליטות (בעבירות שבהן ההחלטה מסורה לפרקליטות). לא זו בלבד שבעלת סמכות החקירה (המשטרה) אינה מחליטה באותם מקרים האם להעמיד דין; הוטלה ביקורת בפסיקה על עצם הבעת המלצה בידי המשטרה, שתפקידה לחקור, בשאלה האם יש די ראיות בתיק כדי להעמיד לדין אם לאו ("[]'המלצתה' של משטרת ישראל – הליך שלא אדע מה זכר לו בחוק ומאין צץ – כי יש להעמיד אדם לדין", בג"ץ 5699/07 פלונית (א') נ' היועץ המשפטי לממשלה, פס' 69 לפסק דינו של כבוד השופט א' א' לוי, פ"ד סב(3) 550 (26.2.2008)).

4.אף-על-פי-כן, הוכיח הסנגור המלומד בענייננו כי המפקח אשר חקר את הנאשם מפעיל שיקול דעת האם לאפשר לחשוד להרוס בנייה מושא החשדות נגדו חלף הגשת כתב אישום. המפקח אישר בחקירה נגדית כי בתיק הקודם של הנאשם – בענין בניית המשטח שבגינו הוצא צו ההריסה מושא כתב האישום שבפניי – הוא הציע לנאשם או להרוס את המשטח או לכסות אותו, ואישר כי אם הנאשם היה מסכים אז לכסות אותו זה היה "מספק" אותו (ע' 15 ש' 25 – ע' 17). יודגש, כי המפקח לא העיד כי נציג היועץ המשפטי לממשלה או מאן דהו הנחה אותו להציע הצעה כזו לנאשם. כפי שיפורט להלן, לקראת הגשת כתב האישום שבפניי בענין הפרת צו שיפוטי, המפקח אישר כי לא הציע לנאשם הצעה דומה, וגם אז הוא לא טען כי קיבל הנחיה (אלא העיד כי לא היה טעם בהצעה כי בפעם הקודמת הנאשם לא הסכים להרוס או לכסות את המשטח (ע' 17 ש' 5-8)). הסנגור הוכיח, למצער לפי מידת ההוכחה של הטית מאזן ההסתברויות, כי המפקח בענייננו אינו אך חוקר אלא גם משפיע, באמצעות הצעה (או אי הצעה) של חלופה להגשת כתב אישום, על החלטת המאשימה להגיש כתב אישום אם לאו.

מפקח הבניה גיבש דעתו מראש, ועוד טרם גביית גרסת הנאשם, כי יש להעמיד את הנאשם לדין

5.הסנגור המלומד הוכיח כי מפקח הבניה בענייננו גיבש את דעתו לפיה יש להעמיד את הנאשם לדין בגין הפרת צו שיפוטי לפני שגבה את גרסתו. שכן, מכתבו של מפקח הבניה אל נציג היועץ המשפטי לממשלה, בו כתב "אבקש להעמידו לדין...", נושא תאריך 10.2.2014, למעלה מארבעה חודשים לפני שגבה את גרסתו של הנאשם (ביום 29.6.2014, ראו ת/2). כאשר עומת מפקח הבניה עם העובדה שמכתבו קדם לגביית גרסתו של הנאשם, הוא אישר כי הוא המליץ במכתב להעמיד את הנאשם לדין (תוך שהוא מבהיר כי הוא לא המוסמך להעמיד לדין אלא רק להמליץ; ע' 13 ש' 2-5). ברי כי המפקח אינו מוסמך להגיש כתב אישום, אולם כאמור לעיל, הסנגור הוכיח במקרה זה, ולמצער במידת ההוכחה של הטיית מאזן ההסתברויות, כי יש בידו להביא לכך שכתב אישום לא יוגש, וזאת באמצעות הצעה לחשוד בענין הריסה, לגביה הוא לא העיד שהוא מקבל הנחיות מגורם אחר בכל תיק פרטני.

בניגוד לפעם הקודמת – בגביית הגרסה לקראת הגשת כתב האישום דנן, אשר נערכה לאחר שמפקח הבניה כבר גיבש את דעתו שיש להעמיד את הנאשם לדין – הוא לא הציע לנאשם להרוס או לכסות את הבניה חלף הגשת כתב אישום

6.כאמור לעיל, מפקח הבניה אישר בחקירתו הנגדית כי למרות שכאשר גבה את גרסתו של הנאשם בחשדות לעבירת הבניה (התיק שבו הוצא צו ההריסה מושא תיק זה) הוא הציע הריסה או כיסוי חלף הגשת כתב אישום, כאשר הוא גבה את גרסתו של הנאשם בחשדות להפרת הצו השיפוטי לקראת הגשת כתב האישום שבפני, הוא לא הציע לנאשם הצעה דומה.