תו"ב 44105-01-15 ועדה מקומית לתכנון ובנייה חבל אשר נ' בצלאל

כתב האישום וההליכים.

1. הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירות של אי קיום צו בית משפט, לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה התשכ"ה- 1965 (להלן – "החוק"); שימוש הטעון היתר ללא היתר, לפי סעיף 204(א) לחוק; שימוש בסטייה מתכנית, לפי סעיף 204(ב) לחוק; ושימוש בקרקע חקלאית שלא למטרה חקלאית, עבירה לפי סעיף 204(ג) לחוק.

2. בהתאם לעובדות בהן הורשע הנאשם, הוא צוּוה בגזר דין מיום 25.4.13 , להרוס מבנה בשטח כולל של כ-75 מ"ר שנבנה ללא היתר, וזאת עד יום 25.10.14. הנאשם לא עשה כן, לא קיים את צו בית המשפט ואף המשיך ועשה שימוש במבנה למטרות מגורים, בניגוד לתכנית.

   טיעוני הצדדים לעונש.

3. ב"כ המאשימה הפנה לחומרת העבירה ולתוצאותיה. נטען כי עבירות הבניה גורמות נזק חמור להליכי התכנון ואי קיום צו שיפוטי הוא הביטוי החמור ביותר של עבירות התכנון והבניה. לאור כך הוצע מתחם ענישה הכולל עונש מאסר (מבלי פירוט גבולותיו) וקנס הנע בין 40,000 ש"ח ועד 60,000 ש"ח. ביחס לעונש הראוי לנאשם, התבקש מאסר מותנה וקנס שלא יפחת מ- 50,000 ש"ח וכן צו הריסה. עוד ביקש ב"כ המאשימה לקבוע כי באם לא תבוצע ההריסה בתוך 18 חודשים על ידי הנאשם, תוכל לעשות כן המאשימה.

4. ב"כ הנאשם הרחיב דברים באשר לכך שהמאשימה לא ביקשה במסגרת ההליך הקודם לבצע את ההריסה בעצמה (היינו ההליך בו הוצא צו ההריסה מושא ענייננו). הסנגור טען כי עמדה זו חוזרת על עצמה בכל תיקי התכנון והבניה וראה בכך משום חוסר תום לב מצד המאשימה, המצדיק לכל הפחות הקלה בעונשו של הנאשם במסגרת ההגנה מן הצדק. לגופו של עניין, ציין הסנגור כי הנאשם כבן 63, פנסיונר ומצבו הכלכלי אינו שפיר. לאור כך התבקשה הקלה בעונש. בהתייחס לבקשת המאשימה לבצע את צו ההריסה בעצמה, בחלוף 18 חודשים, ביקש הסנגור שלא לאפשר זאת, לאור כך שבקשה זו לא הועלתה בתיק המקורי, אלא רק כיום.

   הנאשם ביקש, באמצעות סנגורו, שלא לומר דברים.

   דיון והכרעה

   קביעת מתחם הענישה

5. בהתאם לתיקון 113 על בית המשפט לגזור את הדין לאחר קביעת מתחם ענישה ההולם את העבירה בנסיבותיה, וזאת בשים לב לעקרון המנחה בענישה שהנו הלימה; הערך המוגן שנפגע; נסיבות ביצוע העבירה; ומדיניות הענישה הנוהגת. קודם לקביעת המתחם, יש לקבוע האם העבירות בהן הורשע הנאשם מהוות אירוע אחד, או שמא מספר אירועים בהתאם לסעיף 40יג'(א) לחוק העונשין. בענייננו מדובר באירוע אחד הכולל מספר עבירות, שכן קיים בין האירועים קשר הדוק וברור ועל כן בכוונתי לקבוע מתחם עונש הולם אחד (ראה: ע"פ 4910/13 ג'אבר נ' מדינת ישראל (29.10.14); ע"פ 1261/15 מדינת ישראל נ' יוסף דלאל (3.9.15)). לאחר קביעת מתחם הענישה, יש להחליט אם לגזור את עונשו של הנאשם בגדרי המתחם, או שמא קיימות נסיבות במקרה זה המצדיקות חריגה ממנו.