תו"ב 43846-06-13 ועדה מקומית לתכנון ובנייה לב הגליל נ' חמדון

המבקש עומד לדין בשל עבירה של אי קיום צו שיפוטי, לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה וכן שימוש במקרקעין ללא היתר, לפי סעיף 204(א) לחוק התכנון והבניה. בהתאם לעובדות כתב האישום צווה המבקש בגזר דין להרוס מבנה שבנה ללא היתר בניה, אך הוא לא עשה כן אלא הוא ממשיך לעשות בו שימוש. כעת, בפני בקשה לביטול כתב האישום בשל טענה להגנה מן הצדק. בפי המבקש שתי טענות השלובות האחת בשנייה. המבקש טוען כי המאשימה שלחה לו מכתב ובו הזמנה לחקירה, אשר "מעולם לא נמסרה [לו]". המבקש טוען כי די בכך על מנת להביא לביטולו של כתב האישום וזאת בשל הפרת החובה לגבות את גרסתו טרם הגשת האישום. עוד טוען המבקש כי אלמלא מחדל זה "קרוב לוודאי כתב האישום לא היה מוגש" שכן האשם לאי הוצאת היתר הבניה רובץ, לשיטת המבקש, לפתחה של המשיבה אשר לא קידמה שנים רבות את ההליך התכנוני באזור.

המשיבה טוענת כי אין בטענות אלו להביא לביטול כתב האישום ומפנה לכך שטענות ביחס לאופן התנהלותה בקידום ההליך התכנוני יש להעלות במסגרת הליכים מנהליים מתאימים ולא כטענת הגנה בפני אישום פלילי.

לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ראיתי לדחות את הבקשה. אין בדעתי להרחיב באשר למבחן התלת שלבי החולש על בקשות להגנה מן הצדק (ע"פ 8994/08 פלוני נ' מדינת ישראל (1.9.09)) וזאת בשל כך שהמבקש לא הוכיח שנפל פגם כלשהו בהתנהלות המאשימה במקרה זה.

אכן המאשימה נדרשת לפעול לגביית גרסתו של חשוד טרם הגשת כתב אישום נגדו. בתו"ב 44015-04-12 ועדה מקומית לתכנון ובניה לב הגליל נ' וסאם נאסר (12.6.14) (להלן: "פרשת נאסר") ציינתי כי "על הרשות החוקרת לברר עם החשוד את גרסתו, שמא יש בפיו הסבר ראוי שבכוחו למנוע את הגשת כתב האישום נגדו, או למצער למתנו. מסקנה זו הנה נגזרת של חובתה של רשות מנהלית לקבל החלטה תוך בחינת כל העובדות הרלוונטיות וברי כי גרסתו של החשוד היא עובדה רלוונטית. כמו כן, מתחייבת מסקנה זו לאור חובתה של הרשות שלא לקבל החלטה הפוגעת באזרח טרם מתן זכות טיעון.".

בענייננו מודה המבקש כי המאשימה שלחה אליו מכתב זימון לחקירה, בדואר רשום, אלא שלטענתו המכתב לא הגיע לייעודו. המבקש מוסיף וטוען כי מבירור שערך בא כוחו לא קיים אישור בחברת דואר ישראל שהמכתב הגיע לייעודו. בכך סבור הוא שיש לזהות פגם בהתנהלות המאשימה.

דין הטענה להידחות. בפרשת נאסר ציינתי כי "חובתה של המאשימה היא לדאוג שיובא לידיעת החשוד כי מתקיימת בעניינו חקירה וכי הוא רשאי להשמיע את תגובתו לחשדות. לכן יש לדרוש ראיה על כי המאשימה נקטה באמצעי סביר להביא עובדה זו לידיעת החשוד ... את מידת המאמץ שעל הרשות החוקרת לנקוט, ניתן להסיק מסעיף 60א לחסד"פ בו נקבע בעניין שימוע כי "נשלחה הודעה לפי סעיף זה בדואר רשום, רואים אותה כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה". אם כך נקבע לעניין שימוע, אשר נערך לאחר שהחשוד מסר את גרסתו במסגרת חקירה, אינני רואה לאמץ לענייננו, דרישה מקלה יותר בעניין הוכחת הזימון לחקירה. מכאן, שכאשר לא הוכח משלוח המכתב בדואר רשום, יש לקבוע כי המאשימה הפרה את חובתה לגבות את גרסת החשוד."