תו"ב 42847-09-12 ועדה מקומית לתכנון ובנייה שרונים נ' ש.א.ר.ד בע"מ ואח'

בפניי בקשה לביטול כתב אישום מחמת טענות מקדמיות שונות. אדון להלן בטענות הנאשמים לפי סדרן;

טענה בדבר פגם או פסול בכתב האישום – לשיטת הנאשמים, הוראות החיקוק המיוחסות לנאשמים אינן מפורטות דיין, בעיקר בכל הנוגע לסעיף 208 לחוק התכנון והבניה ולתקנות התכנון והבניה ( עבודה ושימוש הטעונים היתר ), התשכ"ז-1967.

עניינו של סעיף 208 לחוק בהגדרת האחראים לעבודה ולשימוש הטעונים היתר. תתי הסעיף, המיוחסים לנאשמים, לא פורטו אמנם בפרק הוראות החיקוק, ברם העובדות המבססות את הוראת החיקוק שבנדון, פורטו כדבעי בסעיף 3 לעובדות כתב האישום. בנסיבות אלו, ברי כי אי ציון תתי סעיפיו של סעיף 208, איננו מהווה פגם מהותי, המצדיק ביטולו של כתב האישום ובהתאם להלכה הפסוקה, נוכח השלב בו מצוי ההליך המשפטי, יש לאפשר למאשימה את תיקונו של כתב האישום. באשר לפרוט תקנות התכנון והבניה ( עבודה ושימוש הטעונים היתר), תשכ"ז-1967, סבורני כי היה על המאשימה לפרט התקנות המיוחסות בכתב האישום, על מנת שהנאשמים ידעו אל נכון בפני מה עליהם להתגונן. נוכח העובדה ששלב ההוכחות טרם החל, לא תיפגע הגנת הנאשמים כתוצאה מתיקונו של כתב האישום ברוח האמור, ולפיכך אני מורה למאשימה להגיש תוך 7 ימים כתב אישום מתוקן, בו יפורטו הוראות החיקוק הנוגעות לסעיף 208 לחוק התכנון והבניה ולתקנות.

3. לשיטת המבקשים, לא קוים בתיק דנן הליך של שימוע או של מתן זכות טיעון, טרם הגשת כתב האישום, ויש בכך כדי להוביל לביטולו של כתב האישום. המאשימה גורסת מנגד כי הנאשמים זומנו למסירת גרסה בצורה מסודרת, לרבות ציון החשדות המיוחסים להם, ואלו הם בחרו שלא להגיע למשרדי המאשימה ונמנעו ממסירת גרסה ( ראו נספחים "ב" ו"ג" לתגובת המאשימה ). ההכרעה בטענה המשפטית, הנוגעת לזכות השימוע, טעונה הכרעה עובדתית, לאחר שמיעת עדויות וקבלת ראיות, באשר להליך שקדם להגשת כתב האישום. התוצאה המתבקשת הנה שלא ניתן להכריע בטענה במסגרת דיון טרומי והנושא יוכרע, במידת הצורך, לאחר שמיעת ההוכחות, במסגרת הכרעת הדין.

4. טענת "סיכון כפול" ו"חסינות" – לשיטת המבקשים, במסגרת הסכם פשרה, אליו הגיעו עם המאשימה, לאחר הגשת בקשתה למתן צו הפסקה שיפוטי, תוחמה סמכותה של המאשימה לנקוט אך ורק ב"הליכי אכיפה" נגד המבקשים, כאשר הליכי אכיפה אינם כוללים הגשת כתב אישום, שכן כל תכליתם הנה מימוש הצו השיפוטי. לאחר שעיינתי בהסכם הפשרה בו עסקינן ( נספח "ב" לטיעוני הנאשמים ), לא מצאתי כל בסיס לטיעוני הנאשמים בהקשר זה. סעיף 2 להסכם קובע: "מובהר בזאת, כי אין בהסכמה זו כדי לגרוע מסמכותה של המשיבה לנקוט הליכי אכיפה נגד המבקשים, לרבות הגשת בקשה לצו שיפוטי בעתיד". מנוסחו של הסעיף עולה, כי אין בו כדי להעניק חסינות כלשהי למבקשים אלא ההפך מכך – מובהר בו כי ההסכמה הנוגעת למשיכת הבקשה למתן צו שיפוטי, אינה גורעת מסמכות המאשימה לנקוט הליכי אכיפה כנגד המבקשים. "הליכי אכיפה", הן על פי לשונם והן על פי הגיונם של הדברים, על רקע ההסכם כולו, כוללים הגשת כתב אישום.

עוד אציין, כי הבקשה שהוגשה בעבר, למתן צו הפסקה שיפוטי, לא העמידה את המבקשים בפני סכנת הרשעה כלשהי, ולפיכך אין בה כדי לבסס טענת "כבר נשפטתי".

5. טענת "הגנה מן הצדק" – טענה נוספת בפי המבקשים הנה, כי נוכח העובדה שבתי המשפט בנתניה ובחדרה פועלים ללא אישור משירות הכבאות, מבלי שהוגש כתב אישום נגד הנהלת בתי המשפט, ניהול ההליך נגד המבקשים נוגד את תחושת הצדק ומהווה "אכיפה בררנית". ראשית, אציין כי הטענה הנוגעת לשימוש במבנה ללא אישורים מתאימים, לרבות אישור שירותי הכבאות, מתייחסת אך לסעיף 1(יז) לעובדות כתב האישום. למבקשים מיוחסים עבודות ושימושים רבים נוספים, בסטייה מהיתר, אשר אין בינם לבין בתי המשפט ולא כלום, כך שעל פניו אין בטענה דנן, כדי להוביל לביטול כתב האישום כולו.

שנית, הטענה בדבר "אכיפה בררנית" טעונה ברור עובדתי והוכחה ואין אפשרות להכריע בה בשלב המקדמי, טרם שמיעת ההוכחות בתיק. בהמשך לזאת, תוכרע גם הטענה שבנדון לאחר שמיעת ראיות הצדדים, במסגרת הכרעת הדין.

6. נוכח כל האמור עד כה, אני דוחה את הבקשה לביטול כתב האישום.