תו"ב 4217-10-10 מ. א. אבו בסמה נ' אל סייד

מונחת בפניי "בקשה למתן ארכה", שהוגשה על ידי המבקש ביום 26.10.14, במסגרתה מבוקש להורות על דחיית מועד ביצוע צו ההריסה, לשנה נוספת.

לטענת המבקש, בהתאם לגזר הדין שניתן ביום 11.7.13, נדחה מועד ביצוע צו ההריסה עד ליום 1.10.14, ובפרק הזמן שבינתיים פעל לקדם הליכי התכנון, וכיום "יש אופק תכנוני למבנה" (ס' 4 לבקשה).

המבקש ציין כי "הינו ממתין לתשובת הרשות להסדרת התיישבות הבדואית, ועד היום לא פניו אליו בדרישות נוספות" (שם, ס' 5), אם כי בדעתו לפנות לרשות פעם נוספת לברר "מדוע ההליך מתעכב עד כה ומדוע לא פונים אליו באם יש דרישות נוספות" (שם, ס' 7).

בתצהירו ידע המבקש לומר כי העיכוב בקבלת ההיתר נבע, חלקית, "בשל העדר הסכמות בתוך המשפחה על אופן חלוקת הקרקע" (ס' 5 לתצהיר), ובשל "מורכבות העניינים הן בתוך המשפחה והן מצד הרשויות, תהליך קבלת ההיתר מצריך זמן" (שם, ס' 6).

בהחלטתי מיום 27.10.14, קבעתי כי הבקשה תידון אחר צירוף תגובת ב"כ המשיבה.

היום הוגשה עמדה נוספת מצד המבקש, אליה צורפה תגובת ב"כ המשיבה.

בתגובתה מתנגדת המשיבה לדחייה כלשהי בעיכוב ביצוע צו ההריסה, הן בשל היבט פרוצדוראלי בעיקרו והן לגופו של עניין.

בהיבט הפרוצדוראלי, נטען כי הבקשה הוגשה בחלוף המועד הקבוע בתקנה 2 לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), התשס"ט - 2008 (להלן: "התקנות").

בהיבט המהותי, טוענת המשיבה כי אין היתכנות תכנונית להכשרת המבנה, נשוא הבקשה. לדבריה, עניינינו במבנה שנבנה על מקרקעין שייעודם לשטח ציבורי פתוח. בקשה שהגיש המבקש לשינוי ייעוד המקרקעין, נדונה תחילה בוועדה המקומית ולאחר מכן הועברה לדיון בוועדה המחוזית. ואולם, "אחר מספר ישיבות שקוימו בנושא, לא נמצא פתרון מוסכם" (ס' 9 לתגובה).