תו"ב 37968-11-15 ועדה מקומית לתכנון ובנייה גליל מרכזי עכו נ' בוקאעי

לפני בקשה לביטול כתב אישום בשל טענת "הגנה מן הצדק".

העובדות:

1. ביום 17.11.15 הוגש כתב אישום נגד הנאשמת בגין ביצוע עבודות בניה ללא היתר, עבירה לפי ס' 204(א) לחוק התכנון והבניה התשכ"ה-1965.

בהתאם לתמצית העובדתית, ביום 24.4.12 הגישה הנאשמת בקשה לבניית בניין מגורים המורכב מ – 3 קומות בשטח כולל של 686 מ"ר במגרש 9/1 חלקה 71 בגוש 18527 מאדמות ג'דידה מכר (להלן – המקרקעין).

בתאריכים 26.9.13 ועד 22.2.15 או בסמוך לכך ובטרם קבלת היתר, ביצעה הנאשמת במקרקעין עבודות בניה ללא היתר של בניית בנין למגורים וחנויות – בן 3 קומות – בשטח כולל של כ – 585 מ"ר במקרקעין שייעודם למגורים, עפ"י תוכנית שמס' ג/ 7973.

הנאשמת הייתה בתאריכים הנ"ל המבקשת בבקשה להיתר, המשתמשת בפועל במקרקעין, האחראית לביצוע עבודות הבניה הנ"ל ומי שמוטלת עליה החובה להשיג היתר כדין.

ביום 4.8.15 ניתן היתר בניה אשר מכשיר את הבניה והשימוש בה למגורים ולחנויות.

2. בדיון ביום 11.7.17 הודתה הנאשמת בעובדות כתב האישום.

3. ביום 1.8.17 הוגשה הבקשה שלפני. נטען בה כי המבקשת מכחישה את ההאשמות המיוחסות לה בכתב האישום וכי עומדת לה טענת "הגנה מן הצדק". זאת מאחר ובטרם הגשת כתב האישום ניתן לה היתר כדין למבנה.

נטען כי מקרה זה חוסה תחת טענת ההגנה מן הצדק בהתאם למבחן שנקבע בפסיקה, לפיו, במקרים של "התנהגות בלתי נסבלת של הרשות", כפי שארע בנסיבות דנא, יש מקום לבטל את כתב האישום. נטען כי ביום 24.4.12 הגישה המבקשת בקשה לבניית בניין המגורים וכי מאז הגשת הבקשה פנתה המבקשת מס' פעמים למשיבה אך פניותיה לא נענו. לאחר למעלה מ – 3 שנים התקבל היתר הבניה.

4. בתגובתה טענה המאשימה כי בדיון שהתקיים בביהמ"ש ביום 11.7.17, בו נכחו הנאשמת וסנגורה, הודתה הנאשמת בעובדות כתב האישום והדיון נדחה ליום 12.9.17, ולפיכך, לא ברורה הכחשת כתב האישום.

נטען כי הנאשמת הגישה ביום 24.4.12 את הבקשה, המוזכרת בכתב האישום, ולאחר שזו נדונה במליאת הועדה ביום 30.7.12, אושרה התכנית לשינויים ביום 2.5.14. ביום 3.8.15 שולמה האגרה וביום 4.8.15 ניתן היתר הבניה המכשיר את הבניה והשימוש במקרקעין.

עם זאת, בין התאריכים 26.9.13 ועד 22.2.15, בטרם קבלת היתר הבניה, ביצעה הנאשמת עבודות בניה ללא היתר של בניין למגורים וחנויות – בן 3 קומות בשטח כולל של 585 מ"ר.

ובנסיבות אלה, נטען, לא דבק במעשי המאשימה רבב.

המאשימה ביקשה לדחות הבקשה ולחייב הנאשמת בהוצאות.

הכרעה: