תו"ב 3706-06-09 ועדה מקומית לתכנון גבעות אלונים נ' עלי

הבקשה והעובדות

1. לפני בקשה להארכת מועד ביצוע צו הריסה בהתאם לסעיף 207 לחוק התכנון והבנייה (להלן – "החוק"). לאחר עיון בבקשה ובתגובה, אני קובע שהיא אינה מצריכה דיון במעמד הצדדים ומשכך החלטה זו תינתן על סמך טיעוני הצדדים בכתב.

    

2. המבנה מושא הבקשה הוא בית מגורים בין שתי קומות בגודל כולל של כ- 176 מ"ר. המבנה מצוי על קרקע שיעודה חקלאי והוא נבנה ללא היתר (להלן – "המבנה"). בגין בנייה זו נמסר לנאשם ביום 15.1.09 צו הפסקה מנהלי, אותו לא קיים והוא אף המשיך בבניית המבנה בניגוד לצו וללא היתר. ביום 24.3.10 הורשע המבקש בגין הבנייה הנ"ל והוטל עליו (בין היתר) להרוס את המבנה. בית משפט השלום עיכב את ביצוע ההריסה עד ליום 24.9.11. ערעור המאשימה (ע"פ 10966-05-10) על קולת העונש התקבל ועיכוב ביצוע צו ההריסה קוצר עד ליום 1.3.11. המבקש לא הרס את המבנה עד היום חרף חלוף המועד.

    

3. המבקש טוען כי מאז ביצוע הבנייה ועד היום חלה התקדמות תכנונית משמעותית ואף הומלץ על הפקדת תכנית מתאר חדשה בשנת 2016, שמטרתה שינוי ייעוד המקרקעין למגורים. משכך נטען כי ההיתר נמצא "בהישג יד" ויש להורות על הארכת תקופת עיכוב הביצוע ב-12 חודשים נוספים.

    

4. המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה יש לדחות את הבקשה על הסף שכן היא הוגשה באיחור של חמש שנים ולא נתמכה בתצהירים כנדרש בתקנות התכנון והבנייה (סדרי הדין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), התשס"ט -2008 (להלן - "התקנות"). לגופו של עניין נטען כי יש לדחות את הבקשה, שכן שינוי ייעוד קרקע מ"יער" לשטח מגורים הוא הליך ארוך ובוודאי שאינו "בהישג יד". משכך, ביקשה המשיבה לדחות את הבקשה.

    

   דיון והכרעה

    

5. המבקש הגיש את הבקשה באיחור ניכר. בהתאם לתקנה 2(א) לתקנות, יש להגיש את הבקשה לפחות 21 יום לפני המועד בו אמור להתבצע הצו (תקנה 2(א)). עם זאת תקנה 6 מאפשרת לדון בבקשה חרף הפגם "מנימוקים מיוחדים שיירשמו". אציין כי בהתאם לפסיקה מחזיק בית המשפט בסמכות להאריך את עיכוב הביצוע גם לאחר תום התקופה (רע"פ 4357/01 סבן נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה "אונו" (7.1.02), להלן – "פרשת סבן"). מובן שאין בכוחן של התקנות (אף אם הותקנו לאחר מכן, בשנת 2008) לשנות הלכה זו, שהרי מדובר בפרשנות של הוראת סעיף 207 לחוק התכנון והבניה וברי כי תקנה אינה יכולה לסתור הוראת החוק המסמיך. מדובר בתקנה העוסקת בסדרי הדיון בבקשה וכך יש לתחום את גבולותיה. מנגד, מובן שאין להקל ראש בסדרי הדין ובצורך להקפיד על ביצועם המלא. בנסיבות מקרה זה, לא ראיתי לחסום את שערי המבקש רק בשל נימוק זה ואדון בבקשה לגופה (ראו בהשוואה עפ"א 17231-09-15 חנא נ' ועדה מקומית לתכנון עכו (25.2.16)).