תו"ב 36466-04-11 ועדה מקומית לתכנון אצבע הגליל נ' א.ר.ז. גולן שירותי רכב בע"מ ואח'

1.ביום 14.4.2011 הוגש כתב אישום נגד שלושת הנאשמים, בו הואשמו בביצוע עבירה על פי סעיף 204(ב) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה או החוק), בגין שימוש חורג במקרקעין טעון היתר ללא קבלת היתר כדין. תמצית התשתית העובדתית שפורטה בכתב האישום הינה כדלקמן: ביום 25.7.2010 וביום 21.2.2011 התגלה כי במגרש 74 בחלקה 126 בגוש 13846 בחצור הגלילית בוצע שימוש חורג ללא היתר למטרת מסחר (קניה ומכירת כלי רכב) בחלק ממבנה שייעודו לתעשייה בשטח של כ-100 מ"ר. נאשמת מס' 1 הואשמה בתוקף היותה השוכרת של המגרש ונאשם מס' 2 הואשם מתוקף היותו מנהלה.

נאשמת מס' 3, המשכירה של המגרש, הגיעה להסדר טיעון, שבעקבותיו הורשעה וניתן נגדה גזר דין. באשר לנאשמים מס' 2-1 (שמכאן ואילך יקראו - הנאשמים) - לאחר שהמאשימה העידה עד אחד מטעמה, שהעיד, בין היתר, כי על פי התב"ע מותר להשתמש במגרש לתעשייה בלבד, ויתרו נאשמים אלו על הבאת עדים מטעמם, ובאי כוח שני הצדדים סיכמו טענותיהם. ביום 8.6.2014 הורשעו נאשמים אלו בביצוע העבירה נשוא כתב האישום. בהכרעת הדין צוין, בין היתר, כי המאשימה הוכיחה את זיקת הנאשמים לפעילות של מכירה וקניית כלי רכב, את עצם קיום הפעילות במגרש ואת היותה שימוש חורג.

2.בישיבה ביום 26.1.2015 השמיעו הצדדים טיעוניהם לעונש.

טיעוני המאשימה לעונש

3.בא-כוח המאשימה טען הנאשמים עשו שימוש חורג במגרש, בבחינת עשיית דין עצמי, לאורך זמן ובמטרה להשיג רווח כלכלי. הוא ביקש להטיל על הנאשמים קנס כספי, חתימה על התחייבות להימנע מביצוע עבירות וצו איסור שימוש. באשר למתחם עונש הקנס, סבר בא-כוח המאשימה כי הוא נע בין גבול של 50,000 ₪, שהוא שיעור הקנס שהוטל על נאשמת מס' 3, לבין גבולות שנקבעו בפסיקת בתי המשפט בע"פ (מחוזי חי') 14054-05-10 הוועדה המקומית לתכנון ובניה גליל מרכזי נ' עטאללה (פורסם בנבו, 30.6.2010) (להלן: עניין עטאללה) ותו"ב (שלום קריות) 10699-03-11 הוועדה המקומית לתכנון ובניה חבל אשר נ' אונגר (פורסם בנבו, 30.9.2013) (להלן: עניין אונגר). עוד ציין כי במגרש לא מבוצעת כיום על ידי הנאשמים פעילות אסורה.

טיעוני הסניגור לעונש

4.הסניגור טען כי על בית המשפט להביא בחשבון את העובדה כי רק הנאשמת מס' 3, בהיותה בעלת המגרש (ולא הנאשמת מס' 1, בהיותה שוכרת), יכולה הייתה לפעול לשינוי יעוד השימוש במגרש, וכפי שעולה מדברי בא-כוח המאשימה בישיבת בית המשפט מיום 23.11.2011, היא אף פעלה להסדיר את השימושים בו.

הסניגור גרס כי הטלת עונש של קנס כספי נועדה להרתיע מביצוע עבירות שמביאות למבצעיהן רווח כלכלי, אשר מטבע הדברים מתרחש לאורך זמן, ולא בפרק זמן של יום אחד או שעה מסוימת. לשיטתו, כל עוד לא הוכח כי נאשם פלוני ביצע עבירה לאורך זמן (ימים, שבועות או חודשים) - אין להעניש בגין עשיית רווח כלכלי, ואפילו אם הוכח הדבר - אין לעשות כן במידה ואין הדבר נטען בעובדות כתב האישום, וכל עוד לא נעשה שימוש בסעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, שעניינו "הרשעה בעבירה על פי עובדות שלא נטענו בכתב האישום". במקרה הנוכחי, כך המשכו של הטיעון, מאחר ובכתב האישום צויין כי השימוש החורג בוצע "ביום 25.7.2010 וביום 21.2.2011 או במועד סמוך לכך", כל שניתן לייחס לנאשמים הינו שימוש אסור במשך אותם מועדים, ולא מעבר לכך. נטען כי שימוש כזה, במשך יומיים, איננו יכול להפיק לנאשמים רווח כלכלי, ולפיכך אין מקום להשית עליהם קנס כספי, אשר הרציונל להרתעתו הינו מניעת רווח כלכלי.