תו"ב 32453-03-12 מדינת ישראל נ' ווקטין

1.כנגד הנאשם הוגש בתאריך 19/3/2012 כתב אישום המייחס לו עבירה של אי קיום צו בית משפט לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, התשכ"א – 1965.

2.בדיון מיום 6/3/2013 העלה הנאשם טענה ביחס לתוכן כתב האישום ובו טען כי יש בו כדי להשחיר את פני הנאשם, נוכח אזכור הרשעתו הקודמת בבית משפט זה בתאריך 26/5/2008 כאשר אז במסגרת גזר הדין ציווה בית המשפט להרוס את המבנים שבנה ללא היתר בתוך 3 חודשים (להלן – "התיק המקורי").

3.עוד צויין בכתב האישום כי בגין מחדלו האמור של הנאשם הוא הורשע בגין כתב אישום נוסף אשר ייחס לו אי קיום צו בית משפט הנ"ל וכאשר בגזר הדין מיום 18/10/2010 ביחס לאותו כתב אישום האריך בית המשפט המועד לביצוע צו ההריסה עד ליום 30/12/2011 (להלן – "התיק השני").

כתב האישום המיוחס לו בכתב האישום דנן הוא כי הנאשם חדל מלקיים את צו ההריסה שבתיק השני ולפיכך, יוחסה לו פעם נוספת עבירה של אי קיום צו בית המשפט (להלן "התיק השלישי").

טרוניית הסנגור כאמור היא אזכור הרשעתו בתיק המקורי.

לדעתו, זהו נתון שיש בו כדי לחשוף את בית המשפט לעברו הפלילי של הנאשם תוך כדי השחרת פניו.

לדעת הסנגור, די היה באזכור הצו שניתן (הצו המאריך) בתיק השני.

4.תגובת המאשימה עוד באותו דיון היתה כי אזכור התיק השני בכתב האישום, הינו חלק ממסכת העובדות החיונית לצורך הוכחת האשמה בעבירה הנדונה. עוד הפנתה לתיקון 113 של חוק העונשין, שלגרסתה מחייב לפרט בכתב האישום את כל הנסיבות אשר יובילו לגזירת העונש.

5.בהחלטתו מיום 6/3/2013 אפשר כבוד השופט בן דור שדן בתיק לב"כ המאשימה ולסנגור להעביר תגובה מסודרת מעבר לטיעונים שנטענו באותו הדיון.

6.בתגובתה בכתב חזרה ב"כ המאשימה על שטענה בעל פה במהלך הדיון והוא כי אזכור הרשעתו הקודמת של הנאשם (התיק המקורי) הינו חיוני והכרחי לצורך רכיבי כתב האישום ונועד בין השאר לחסום טענת הגנה של הנאשם לפיה קיים את הצו לכאורה במועד מסוים אשר מקביל למועד בו הורשע בהפרתו. זאת כאשר מדובר בעבירה נמשכת.

עוד חזרה והפנתה לתיקון 113 הנ"ל כאשר לגרסתה תכלית התיקון, בין השאר, הייתה ליצירת מסגרת אשר תכוון את בית המשפט בגזירת העונש, וכאשר על מנת להגשים מסגרת כזאת יש כדי לגרום לכך שכתב האישום יכלול את כל העובדות והנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.

7.הסנגור בתגובתו לתגובת ב"כ המאשימה חזר וציין ההלכה הידועה כי אין להציג לבית המשפט ראיות בדבר עברו הקודם של הנאשם.