תו"ב 30107-02-10 ועדה מקומית לתכנון ובניה חבל מודיעין נ' בר-און ואח' רע"ס 5366-02-10 מועצה אזורית חבל מודיעין נ' בר-און ואח'

לפני בקשת התביעה, שהוגשה עוד ביום 24.12.14, לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט, לכוף את המשיבים (להלן: הנאשמים) למלא אחר צו איסור שימוש שניתן נגדם ביום 30.3.14, במסגרת גזר הדין, בתו"ב 30107-02-10 ורע"ס 5366-02-10, שנדונו במאוחד (להלן: שני התיקים), וזאת באמצעות הטלת קנס כספי יומי, בסך של 10,000 ₪, בגין כל יום שבו לא יקוימו הצווים.

הדיונים בבקשה התארכו הרבה מעבר לראוי, בשל טענות מטענות שונות שהעלו הנאשמים, והשתלשלות העניינים תפורט להלן.

רקע

הנאשמים הורשעו על פי הודאתם בעבירות של בניה ללא היתר, שימוש חורג, הפרת צו שיפוטי וניהול עסק ללא רישיון. העבירות מתייחסות לבנייה וניהול של מתחם חדרי אירוח בשטח של 2000 מ"ר (4 דונם), בשטח של קרקע חקלאית, וכן בניה שימוש במתחם למגורים בשטח של 2400 מ"ר, בשטח של קרקע חקלאית, ביישוב בן שמן בחבל מודיעין.

את העבירות ביצעו הנאשמים, למרות שבעבר כבר ניתנו צווים האוסרים את השימוש במבנים המדוברים במסגרת של גזר דין בעמ"ק 2938/00 ובמסגרת צו הפסקה שיפוטי שניתן ביום 19.4.11.

ביום 30.3.14 הציגו הצדדים הסדר טיעון שגובש ביניהם. בהמשך לכך, ראיתי לנכון לאמץ את ההסדר וגזרתי על הנאשמים את העונשים הבאים: על הנאשם 1 הוטלו 5 חודשי מאסר בעבודות שרות ומאסר על תנאי. על שני הנאשמים הוטלו קנס כולל בסך 540,000 ₪, והתחייבות. בנוסף, ניתנו מידי צווי הריסה, הפסקת שימוש וסגירה של העסק, אשר נכנסו לתוקפם ביום 10.5.14.

מסתבר, כי הנאשמים ממשיכים בביצוע העבירות, ומנהלים את מתחם האירוח שבו 13 חדרי אירוח, כך על פי דו"ח ביקורת מיום 31.8.14.

השתלשלות העניינים מאז הוגשה הבקשה

בדיון שנערך ביום 10.2.15 טענו הנאשמים כי הם נתונים במצב "אבסורדי" היות שכבר שילמו מחיר כבד בגין התיק הפלילי, אך למעשה אינם רואים כל רווח מן העבירות, היות שהשימוש מבוצע בפועל על ידי אחרים, הלא הם חיים רייכבך ולינה כפרית בע"מ, שאף הם הורשעו ונדונו ביחד עמם בגין העבירות. נטען כי הנאשמים הגישו תביעת פינוי נגד האחרונים, וזו עדיין מתנהלת. לכן, היה על התביעה להגיש את הבקשה נגד אותם משתמשים ולא נגד הנאשמים.

לטענות אלה השיבה התביעה כי אין מקום להגשת הליך ביזיון נגד האחרים שלא חטאו בהפרת צווי בית המשפט באופן חמור כפי שעשו הנאשמים, ובנוסף, בהיות הנאשמים בעלי המקרקעין, הרי הם הנהנים העיקריים מפירות העבירה המבוצעת באופן מסחרי לעין כל. אילו חפצו הנאשמים בפינוי באמת ובתמים, היה עליהם לפנות למשטרה בתלונה נגד האחרים, אך המצב הנוכחי נוח להם לאור הרווחים שבצדו.