תו"ב 28168-02-17 ועדה מקומית לתכנון בית שאן נ' כדורי ואח'

1.לאחר עיון בבקשת הנאשמת מס' 1 ובתגובת ב"כ המאשימה נחה דעתי כי דין הבקשה לביטול החלטתי מיום 21/12/2017 בעניין צו החיפוש להידחות.

2.תחילה יש להדגיש כי ב"כ המאשימה הצהירה לפרוטוקול כי הצו האמור מבוקש לגבי האישום המיוחס לנאשם מס' 2 ולא יהיה קשור לנאשמת מס' 1. הנאשם מס' 2 לא התנגד לנתן הצו האמור, ועל־כן, כבר מטעם זה דין הבקשה להידחות.

3.היותה של הנאשמת מס' 1 בעלת הנכס אין בה כדי להגביל את סמכותו של ביהמ"ש להורות על צו החיפוש אם התעורר חשד לביצוע עבירה על חוק התכנון והבניה, גם אם החשוד בביצוע העבירות אינו בעל המקרקעין.

4.חשוב לחזור ולהבהיר, כפי שגם ציינתי בהחלטתי מיום 23/12/2017, כי כבר נפסק "שהאינטרס הציבורי למנוע בניה בלתי חוקית גובר על זכותו של אדם לפרטיות" [עפ"א (מחוזי מרכז) 11204-04-11- מדינת ישראל נ' מיכאל דן (פורסם בנבו,06.09.2011 ), פסקה 13].

5.ב-רע"פ 10571/08 – מדינת ישראל נ' אהרון מלכיאל (פורסם בנבו, 23.06.2011) נקבע כי "אין פסול בכך שהתביעה תוכיח במשפט את התמשכות ביצוע העבירה, כל עוד המשך ההתנהגות העבריינית מוכח כדבעי במהלך המשפט ולנאשם ניתנת הזדמנות להתגונן ולהעלות טענותיו. אכן, כאשר כתב האישום אינו מגלה כוונה לתחום את האישומים לפרק זמן מסוים, וכאשר התביעה עומדת על כוונתה להוכיח את הימשכות העבירה גם במהלך המשפט, אין לראות בהגשת כתב האישום אירוע מנתק ואין ליתן להגשת כתב האישום, כשהיא לעצמה, למנוע את בירור הימשכותה של העבירה בבית המשפט" (שם, בפסקה 12).

6.בכתב האישום המתוקן יוחסה לנאשם מס' 2 עבירה של בניה ללא היתר וכן עבירה של שימוש ללא היתר בכך שעם השלמתן ביצוע עבודות הבנייה, הוא משתמש ביחידת הדיור מושא כתב האישום (סעיף 10 לכתב האישום המתוקן).

7.כבר "נקבע כי עבירת השימוש הינה עבירה נמשכת" [רע"פ 6553/15 – צבי פליישר נ' מדינת ישראל - הועדה המקומית לתכנון ובניה זמורה (פורסם בנבו, 18.02.2016), בפסקה 9(ב). ראו גם: רע"פ 7579/13 – אבו קוידר עבד אל רחמן נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 26.01.2014), פסקה 7; וכן רע"פ 8986/06 – אפרים סוזה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 18.02.2007).

8.מכאן שרשאית המאשימה לנסות ולהוכיח כי עבירת השימוש המיוחסת לנאשם מס' 2 נמשכת גם לאחר הגשת כתב האישום ובכך אין פסול כפי שנקבע בהלכת מלכיאל לעיל.