תו"ב 27984-01-12

לפני בקשה לפי סעיף 207 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965 ( להלן: "החוק") לדחיית מועד ביצוע של צו הריסה. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין הקמת יחידת דיור נפרדת מחומר קל בשטח של כ- 35 מ"ר וכן תוספת נוספת לביתו בחצר האחורית.

ביום 29/04/2014 הגיעו הצדדים להסדר לפיו, בין היתר, הנאשם יהרוס את המבנה הנדון. עוד נקבע, כי על מנת לאפשר לנאשם להסדיר את ההיתר הנדרש, יעוכב מועד ביצוע הצו עד ליום 28/4/2015.

ביום 6/9/2015 הגיש המבקש בקשה זו שלפניי, לעיכוב ביצוע צו ההריסה. על פי האמור בבקשה, הנאשם החל בתהליך הכשרת חריגות הבנייה ועד כה כבר נעשו מדידות והוכנו תכניות מתאימות על ידי מהנדס.

המאשימה התנגדה לבקשה וטענה כי יש לדחותה מאחר והוגשה לאחר המועד שנקבע בתקנות. עוד נטען, כי המבקש שקט על השמרים ולא פעל לצורך הסדרת ההיתר, חרף העובדה שמועד ביצוע הצו נדחה לשם כך במעמד מתן גזר הדין, ומלבד עריכת מדידה לצורך הכנת תכנית, הנאשם למעשה לא נקט בשום פעולה שהיא לקבלת ההיתר.

לאחר עיון בבקשה, אני סבור כי יש לדחותה על הסף.

בתקנה 2 לתקנות התכנון והבנייה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), תשס"ט- 2008 (להלן: "התקנות"), נקבע כי: "בקשה תוגש בכתב לפי הטופס שבתוספת לבית המשפט שנתן את הצו, לא יאוחר מעשרים ואחד ימים לפני המועד האחרון שנקבע לביצועו". בתקנה 6 לתקנות נקבע כי:

"בית המשפט לא ידון בבקשה שלא מתקיימים בה כל התנאים הקבועים בתקנות אלה, אלא מנימוקים מיוחדים שיירשמו".

מאחר והבקשה הוגשה לאחר המועד שנקבע לביצועו של הצו, הרי שאין מקום לדון בה.

מעבר לזה, אני סבור, כי המבקש לא הצביע על נימוקים מיוחדים להארכת המועד להגשת הבקשה. מאז שניתנה הארכה הראשונה חלפה כשנה וחצי וניתן היה לצפות, שהמבקש היה מציג לבית המשפט סימנים להתקדמות בהליך הסדרת ההיתר, בעלת אופק תכנוני נראה לעין. בהעדר אופק תכנוני כזה, ומשכל שנעשה על ידי המבקש עד כה, הוא מדידת השטח וזו בלבד, הרי שאין לקבל את בקשתו.