תו"ב 27459-07-12 מדינת ישראל נ' גלי הים יזמות וניהול פרוייקטים בע"מ ואח'

בפני בקשה נוספת לדחיית כניסתו לתוקף של צו ההריסה ו/או צו ההתאמה, שניתן במסגרת גזר הדין בעניינה של הנאשמת 1 (המבקשת 1), ביום 19/5/2013.

המבקשים מנמקים את בקשתם, למתן ארכה נוספת, וזאת לאור העובדה שהמבקשים מנהלים הליך אל מול המשיבה בועדת הערר המחוזית לתכנון ובנייה.

דין הבקשה להידחות.

בהחלטתי הקודמת מיום 23/10/2016, בעניין בקשת ארכה קודמת שהגישו המבקשים נאמר, כי לא תינתן ארכה נוספת, וכי ניתנת ארכה אחרונה עד ליום 13/12/2016.

על אף זאת, מונחת בפני בקשת ארכה נוספת, בגידרה טוענים המבקשים כי הם מעוניינים למצות את טענותיהם בועדת הערר, ועובדה זו מצדיקה מתן ארכה נוספת. טענה זו של המבקשים לאו טענה היא בעיני, שכן היא מבקשת להפוך את היוצרות.

הנאשמים (המבקשים), אשר היו חייבים מלכתחילה לפעול בהתאם להוראות החוק, ולהגיש בקשות להיתרים ורק לאחר מכן להתחיל בביצוע הבנייה, פעלו שלא כדין ונטלו את החוק לידיים, ועתה הם מבקשים ליהנות מהתנהלותם העבריינית לכאורה.

להשקפתי, מקום בו ניתן צו שיפוטי להפסקת שימוש, הריסה, התאמה וכו', ניתן לתת ארכה מסויימת של כשנה על מנת לאפשר למי שפעל בניגוד לחוק להסדיר את שהיה חייב להסדיר מלכתחילה. בנסיבות חריגות ניתן ליתן ארכה קצרה נוספת. אך מצב שבו, ניתנת ארכה, פעם אחר פעם, תחת איצטלא של נסיונות להסדרת המצב התכנוני, הופכת את הצו השיפוטי לפלסתר ושולחת מסר לעברייני התכנון והבניה כי שלטון החוק הוא הפקר.

למעשה הבקשה היא, כי בית המשפט יפרושׂ את חסותו על החריגות התכנוניות של המבקשים ויתן להן "הכשר" בדמות צו שיפוטי אשר מכשיר באופן זמני את עבירות הבנייה. אין לכך מקום להשקפתי, שכן בית המשפט איננו יכול לתת יד להפרת החוק באמצעות מתן דחיות לכניסתם לתוקף של צווי הפסקת שימוש, צווי התאמה וצווי הריסה.

תקופה של למעלה מ- 3 שנים מאז ניתן גזר הדין ובגידרו צווי ההתאמה וההריסה, היה בה די, ואף הרבה מעבר לכך, כדי להביא להסדרה חוקית של עבירות הבנייה נשוא כתב האישום.

על הערכים הנפגעים כתוצאה מביצוע עבירות בנייה עמד בית המשפט העליון ברע"פ 2809/05 טסה נ' מדינת ישראל (פורסם באתר "נבו", 22/5/2005)):