תו"ב 24291-10-13 ועדה מקומית לתכנון ובנייה מעלה נפתלי נ' ניג'ם

הנאשם הורשע ביום 19.3.2015 – על-פי הודאתו בעובדות כתב האישום דנן – בעבירת אי קיום צו שיפוטי לפי סעיפים 210 ו-205 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, בכך שלא הרס מבנה בשטח של 80 מ"ר בגוש 14130, חלקות 86,87 בגוש חלב (להלן: המבנה) אותו הצטווה להרוס בצו שהוצא בתיק פ. (צפת) 1110/02 עד יום 25.3.2003, והתשמש בו שימוש הטעון היתר ללא היתר- עבירה לפי סעיף 204(א) לחוק הנזכר, החל מיום 18.1.2006

הצדדים הגיעו להסדר טיעון לפיו יושתו על הנאשם קנס בסך 2,500 ₪, אשר ישולם ב-5 תשלומים שווים ורצופים וחתימה על התחייבות בסך 5,000 ₪ להימנע מביצוע עבירה על פי פרק י' לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 במשך שנתיים.

בטיעונים לקבלת ההסדר טען בא כוח המאשימה כי עוד לפני הגשת כתב האישום, וכבר בשנת 2006, הנאשם פעל להסדרת הבניה ולקבלת היתר, אולם לא ניתן היה לאשר את הבקשה להיתר בתנאים בהעדר אישור תשריט בתנאים. עוד לפני הגשת כתב האישום, ביום 22.7.2013, אושרה הבקשה להיתר בתנאים. כן נטען כי הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה וכי ביום 16.1.2014 ניתן היתר למבנה מושא כתב האישום. על כך הוסיף הסנגור כי עלה בידי הנאשם לרכוש את הנכס על-פי החלטת בית משפט רק לאחר כ-5 או 6 שנים בהן התנהל הליך פירוק השיתוף, והוא הגיש את הבקשה להיתר שלבסוף התקבלה לאחר הרכישה.

סימן א'1 לפרק ו'1 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (חוק העונשין (תיקון מס' 113), התשע"ב-2012 (ס"ח 101)) מבנה את שיקול דעתו של בית המשפט בבואו לגזור דין. על רקע שיקולים אלה יוחלט האם לקבל את הסדר הטיעון.

1.מתחם העונש ההולם 

א.הערך החברתי הנפגע

1.עבירת הפרת צו שיפוטי בדיני תכנון ובניה פוגעת הן בערכים המוגנים בידי העבירה בדיני תכנון ובניה שבגינה הוצא הצו השיפוטי שהופר, הן בערכים הנפגעים מעצם הפרתו של צו שיפוטי.

א.הערכים הנפגעים בידי העבירה בדיני תכנון ובניה

דיני התכנון והבניה נועדו, בין היתר, לשמר את איכות החיים של הציבור, על מנת שלצד הבנוי יהיו ערכי נוף, על מנת שהבנוי עצמו יהיה אסתטי ועל מנת שלצד העסקים יהיו אזורי מגורים שקטים שבהם נעים לחיות ("איננו מדברים עוד כבעבר – אך בשימושי קרקע למיניהם, אלא בתפיסה סביבתית כוללת של חברה, של כלכלה ושל איכות חיים בעיר ובכפר" (בג"ץ 2920/94 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה, עמותה רשומה נ' המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, פ"ד נ(3) 441, (28.7.1996)). דיני התכנון והבניה נועדים לשמור על הבטיחות (ע"א 210/88 החברה להפצת פרי הארץ בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, כפר סבא, פ"ד מו(4) 627, בעמ' 649). עבירות של תכנון ובניה פוגעות בעיקרון שלטון החוק (ר"ע 1/84 דוויק נ' ראש העיר ירושלים ויושב-ראש הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה פ"ד לח (1) 494, 500 (1984)). "לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התכנון והבנייה לחזון נפרץ, ורבים גם טובים איש הישר בעיניו יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש..." (ע"פ 917/85 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה גליל נ' אבו ניר, פ"ד מא(4) 29, 31 (1987)). עבירות בתחום התכנון והבניה הפכו לתופעה עבריינית שהיא בגדר "מכת מדינה", תופעה שיש למגרה (רע"פ 4357/01 סבן נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה- "אונו", פ"ד נו (3) 49, 59 (2002)).