השתת הוצאות לאוצר המדינה על הועדה המקומית רמת גן עקב אי התייצבות לדיון שמיעת ראיות

בימ"ש אינו חותמת גומי של מי מהצדדים. אין די בהגשת בקשה כדי להניח שהיא התקבלה ובמיוחד כאשר בתיק זה הצדדים לא הגישו הסדר טיעון לאישור בימ"ש עובר למועד הדיון. יצוין  שהמאשימה הניחה גם שבימ"ש יקבל את ההסדר ככזה ראה וקדש ולא יבקש לקיים דיון שיכלול קבלת הבהרות מהצדדים לגבי תנאי ההסדר.

כך נוצר מצב שהחלטת בימ"ש שדחתה הבקשה לביטול הדיון בוזתה ע"י הועדה המקומית ובימ"ש המתין לשווא באולם להתייצבות מי מהצדדים. חומרת העניין גדולה עוד יותר כאשר גם, בדיון הקודם בתיק זה ביום 14.7.14 בימ"ש המתין לצדדים שעה וחצי ומי מהם לא טרח לבקש דחיית תחילת הדיון או ביטולו ובימ"ש נאלץ לציין בפרוטוקול התנהלות זו.

מכיוון שהועדה המקומית מצפה מהנאשמים כי לא ינהגו באופן דומה , דהינו לא יתייצבו לדיון במועד, או יגישו בקשות לביטול דיון ובמיוחד לשמיעת ראיות ויניחו שהבקשה התקבלה כנימוק לאי

התייצבותם , עליה לשמש דוגמא ועיני הציבור נשואות אל בימ"ש בציפיה לראות האם ינהג באופן שיוויוני כלפי שני הצדדים בהליך הפלילי.

אשר על כן , מחייב הועדה המקומית בתשלום הוצאות לאוצר המדינה. לנוכח ההתנצלות , בימ"ש מסתפק ברף הנמוך ומשית על הועדה המקומית הוצאות בסך של 1,500 ש"ח בלבד.

המזכירות תעביר עותק החלטה זו למרכז הגביה הארצי.

התיק קבוע לתז"פ ליום 15.11.14 לבדיקת הגשת טיעוני הנאשם להחלטת בימ"ש בדבר האפשרות שיטיל עליו הוצאות לאוצר המדינה.

ניתנה היום, י"ט חשוון תשע"ה, 12 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.