תו"ב 21595-01-10 ועדה מקומית לתכנון הגליל המרכזי נ' שפאעמרי ואח'

לאחר עיון בבקשתו של המבקש לעיכוב ביצוע צו הריסה וצו איסור שימוש לפי סעיף 207 לחוק התכנון והבניה, ובתגובתה של ב"כ המאשימה לבקשה, אני קובעת כי דין הבקשה להידחות מהטעמים שלהלן:

1) המבקש הורשע ע"פ הודאתו בעבירה של ביצוע עבודות בניה ושימוש ללא היתר של בנית מבנה בן שתי קומות בשטח כ-100 מ"ר כל קומה ובסה"כ כ-200 מ"ר מחוץ לתחום – עבירה לפי סעיף 204 (א) לחוק התכנון והבניה – התשכ"ה-1965.

בגזר דינו, מיום 04/05/2014, הטיל בית המשפט על המבקש, בין היתר להרוס את המבנה המתואר בכתב האישום בתום 18 חודשים מיום גזר הדין, אלא אם ישיג המבקש היתר בניה כדין. כמו כן הוטל עליו צו איסור שימוש במבנה מתאריך 4/11/2015 אלא אם יתקבל היתר כדין.

2) המבקש הגיש את בקשתו רק ביום 03/11/2015 באיחור המועד הקבוע בתקנה 2 (א) לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), תשס"ט-2008 (להלן: "התקנות"), שכן ע"פ התקנות יש להגיש את הבקשה לא יאוחר מעשרים ואחד ימים, לפני המועד האחרון שנקבע לביצועו.

3) בבקשה לא פירט המבקש את כל השתלשלות ההליכים המשפטיים שהיו והקשורים לבניה אליה מתייחס הצו, וזאת בניגוד להוראות תקנה 2 (ב) לתקנות, ולבקשתו לא צירף המבקש כתב האישום, גזר הדין, והחלטות בית המשפט השונות.

יתר על כן, המבקש הגיש את בקשתו מבלי שצירף לה תגובה בכתב של המשיבה, וזאת בניגוד לתקנה 3 לתקנות.

4) המבקש לא עמד בדרישות של התקנות לכן ע"פ תקנה 6 לתקנות בית המשפט לא ידון בבקשה שלא מתקיימים בה כל התנאים הקבועים בתקנות, אלא מנימוקים מיוחדים שיירשמו.

לא נטען בבקשה לנסיבות מיוחדים המסמיכים את בית המשפט לדון בבקשה חרף אי עמידתה בתנאי התקנות, לפיכך דין בקשתו של המבקש להידחות.

5) לגופו של עניין, המבקש טוען כי הבית שנבנה מחוץ למתאר כפר ירכא, נמצא בחלקה שנכללת בתוכנית הרחבת המתאר של כפר ירכא, ואשר נמצאת בשלבי הפקדה ואישורים ולכן קיים סיכוי גדול שהמבקש יקבל היתר בניה לבית אחרי הרחבת המתאר. אולם ע"פ התוכנית להרחבת המתאר של כפר ירכא שמס' 19522/ג הבניין של המבקש הקיים על חלקה 50 גוש 18897 אינו כלול בה, וחלקה זו רחוקה כ-100 מ"ר מגבול התוכנית הנדונה.

לפיכך, הבניין היה ועודנו קיים מחוץ לתוכנית המתאר, ואין כיום כל תוכנית שבכוחה להכשיר את בנייתו.

לעניין זה יפים דבריו של כב' השופט ס. ג'ובראן ברע"פ 1471/12 אחוזת הברון נ' מדינת ישראל, (פורסם בנבו) בעמ' 5:

"... בנסיבות אלה אין מקום לתת יד לניסיונם לדחות את הקץ עד למועד שבו תוכשר, אם תוכשר, הבנייה הבלתי חוקית שבנו על הקרקע. בהקשר זה מקובלת עלי עמדת המשיבה לפיה לא מדובר במקרה שבו בית המשפט מתערב בהחלטות מקצועיות של גורמי התכנון, אלא הליך פלילי שבמסגרתו נאכף החוק במסגרת המצב הקיים בשטח. המבקשים לא יכולים להיבנות מכך שהחל הליך תכנוני באשר לשטח, הליך אשר עשוי להימשך זמן רב, ולא ניתן לאפשר להם לקצור פירות מהנכס במשך זמן זה, כפי שעשו עד כה, באופן לא חוקי. כפי שנקבע בעניין אחר "אם יש ממש בטענתו [של המבקש - ס' ג''] לפיה קיימת יוזמה להביא לאישור תכנית בנין עיר חדשה, היה עליו להמתין עד לאישורה שלאותה תכנית ולהימנע מקביעתן של עובדות מוגמרות בשטח. משהמבקש לא נהג כך, אין לו אלא להלין על עצמו" (רע"פ 1905/07 סייאד נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים (לא פורסם, 7.3.2007)..."