תו"ב 20821-10-13 מדינת ישראל נ' בסון ואח'

1.הנאשמים העלו טענת "הגנה מן הצדק" הן בעל פה והן בכתובים משלימים, לה השיבה המאשימה והנאשמים הגיבו לתשובת המאשימה.

2.לאחר עיון בכל טיעוני הצדדים, ראיתי לדחות את הטענה, כפי שיבואר להלן:

3.הנאשמים הואשמו בבנייה ללא היתר, כאשר הבנייה שבוצעה על ידם, לפי הנטען, ללא היתר, פורטה בסעיף 2 לכתב האישום.

4.הנאשמים מפנים להליכים שהתקיימו הן בוועדה המקומית לתכנון ובניה פתח תקווה והן בוועדת הערר המחוזית לתכנון ובנייה מרכז, בין דיירים בבית המשותף שבו מתגוררים הנאשמים, המצוי ברחוב שירת אסתר 2, פתח תקווה, בעניין הבקשה להגדלת מרפסות המבנה.

5.הנאשמים טוענים כי המאשימה מתנכלת להם, משתמשת בכוח השררה שבידיה שלא כדין, ומתנהלת באופן המנוגד לחוק.

6.לא מצאתי בסיס עובדתי לטענות הנאשמים, ואעיר כי דווקא מהחלטת וועדת ערר המחוזית לתכנון ובנייה האחרונה (מיום 06.10.14 – ערר 182/14) שצורפה להשלמת הטענות מטעם הנאשמים (ראה: סעיפים 7 -10 להחלטה), עולה שהנאשמים הם אלו אשר הטעו את הוועדות בדבר קיומו של קירוי גג המכסה את מרפסת הסוכה ודירתו של המתלונן, שלו זכות מעוגנת בחוק המקרקעין, התשכ"ט – 1969, להנות מהקמת סוכה כשרה.

7.הנאשמים לא חלקו בטיעוניהם על הנטען כנגדם, ודהיינו: שלעבודות הבנייה שבוצעו בדירתם, לא ניתן היתר כדין מטעם המאשימה, וגם אם היה להם קושי להשיג ההיתר, לאור התנגדות מי משכניהם ודיונים שהתקיימו בשתי ערכאות התכנון והבנייה (הוועדה המקומית לתו"ב וועדת הערר המחוזית לתו"ב), אין בכך כדי להצדיק קביעת עובדות בשטח מלכתחילה ובנייה ללא קבלת היתר כדין מראש.

8.תוצאת האמור היא – שטענת "ההגנה מן הצדק" שהעלו הנאשמים נדחית.

ראוי שבאי כוח הצדדים ישוחחו ביניהם וישקלו גיבוש הסדר שייתר הצורך לדון וליתן פסק דין בהליך זה.