תו"ב 20059-02-15 ועדה מקומית לתכנון שומרון נ' סעאידה

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות אי קיום צו בית משפט, עבירה לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה – 1965 (להלן – "החוק") ובעבירות בנייה במקרקעין ללא היתר ושימוש במקרקעין ללא היתר, שתיהן עבירות לפי סעיף 204(א) לחוק. ברקע העבירות מבנה בשטח 240 מ"ר הנמצא בכפר פרדיס, על קרקע המיועדת למגורים (להלן – "המבנה המקורי"). למבנה המקורי נוספו בזמנים שונים תוספות בנייה שונות, וזאת ללא היתר. תוספות אלה (אולם לא המבנה המקורי) עומדות במוקד העבירות שבהן הורשע הנאשם.

תיק 1993

1.בשנת 1993 הועמד הנאשם לדין בגין בניית תוספות למבנה המקורי בשטח כולל של 80 מ"ר (ת"פ 2073/93 – להלן "תיק 1993"). הנאשם הורשע בעבירות בנייה ושימוש במקרקעין ללא היתר וביום 15.1.1996 נגזר דינו. בגזר הדין ציווה בית המשפט (כב' השופטת ד' סלע) על הנאשם להרוס את התוספות בתוך 18 חודשים מיום מתן גזר הדין, זולת אם יהיה לו היתר כדין. בית המשפט הוסיף והורה כי אם הנאשם לא יבצע את ההריסה בתוך התקופה שנקבעה בגזר הדין, תהרוס המאשימה את התוספות בתוך 3 חודשים נוספים, תוך חיוב הנאשם בהוצאות ההריסה. כמו כן, הוטל על הנאשם קנס כספי והוא חוייב לחתום על התחייבות כספית בסך 10,000 ₪, להימנע מביצוע עבירות על סעיפים 204, 205, 210 ו- 240 לחוק למשך 3 שנים, שעליה אכן חתם (ת/2).

התיק הנוכחי

2.על פי המפורט בכתב האישום המתוקן, שבו הודה הנאשם, הנאשם לא קיבל היתר לתוספות הבנייה נשוא תיק 1993, לא הרס אותן והמשיך להשתמש בהן למגורים. בכך, לא קיים הנאשם את צו בית המשפט בתיק 1993 וכן עבר עבירת שימוש במקרקעין ללא היתר.

3.בנוסף, בחודשים יולי-אוגוסט 2014, בנה הנאשם תוספת לקומה, עשויה בלוקים ובטון, בשטח כולל של 45 מ"ר, ואף זאת ללא היתר.

4.בטיעוניו לעונש עמד ב"כ המאשימה על החומרה שבאי קיום צו בית המשפט משך למעלה מעשרים שנה, והדגיש, כי הנאשם הוסיף עוון על עוון בכך שבנה בשנת 2014 את תוספת הבנייה ללא היתר. ב"כ המאשימה הזכיר, כי הנאשם כלל לא טרח להגיש בקשה להיתר, גם לאחר הגשת כתב האישום ואף לאחר הרשעתו וטרם ישיבת הטיעונים לעונש. ב"כ המאשימה עתר להטיל על הנאשם קנס כספי בסך 50,000 ₪, לעונש מאסר הנע בין מאסר על תנאי למאסר בפועל משך מספר חודשים, להפעלת ההתחייבות הכספית שעליה חתם הנאשם בתיק 1993, ולהטיל עליו התחייבות כספית חדשה. כן עתר ב"כ המאשימה להוצאת צו הריסה וצו איסור שימוש ביחס לתוספת הבנייה נשוא כתב האישום הנוכחי.

5.ב"כ הנאשם ציין את נסיבותיו האישיות, הבריאותיות והכלכליות של הנאשם, שהוא כבן 67 שנים ומתקיים, כך נטען, על קצבת זקנה. כמו כן, ציין ב"כ הנאשם כי למרשו אין הרשעות קודמות, למעט ההרשעה בתיק 1993, והדגיש את הודאתו בהזדמנות הראשונה. עוד טען הנאשם כי אינו מחזיק במבנה ואין לו שליטה עליו ומטעם זה לא יכול היה לקיים את צו ההריסה. טענה זו לא נתמכה בראיות כלשהן.

6.בשלב הטיעונים לעונש התעוררה שאלת תוקף ההתחייבות הכספית, אשר הוטלה על הנאשם בשנת 1996. ב"כ הנאשם טען כי חלה על ההתחייבות הכספית התיישנות ואין להפעילה. סוגייה זו תידון ביתר הרחבה בהמשך.

דיון