תו"ב 20034-08-14 ועדה מקומית לתכנון שומרון נ' מראענה ואח'

1. לפני בקשה לביטול כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק. לטענת הנאשם, הגשת כתב האישום וניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות הצדק וההגינות המשפטית ויש לבטל את האישום בהתאם לסעיפים 149(10) ו- 150 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 (להלן – "חסד"פ").

2.כתב האישום מייחס לנאשם אי קיום צו בית משפט, עבירה לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבנייה (להלן – "החוק") ושימוש במקרקעין ללא היתר, עבירה לפי סעיף 204(א) לחוק. על פי כתב האישום, הנאשם הועמד לדין בשנת 1994 (ת"פ 1325/94, להלן - "תיק 1994"), בין היתר, בהריסת גג ישן ויציקת גג חדש בשטח 20 מ"ר ובבניית קומה בשטח 80 מ"ר ללא היתר. הנאשם הורשע בתיק 1994 וביום 30.11.1995 נגזר עונשו. הנאשם נצטווה, בין היתר, להרוס את המבנה נשוא כתב האישום ולהפסיק את השימוש בו בתוך 12 חודשים מאותו מועד. לטענת המאשימה, הנאשם לא הרס את המבנה ואף לא קיבל היתר בנייה והוא ממשיך להשתמש בו תוך הפרת צו איסור השימוש.

3.כתב האישום הנוכחי הוגש גם כנגד בנו של הנאשם חוסאם, שהואשם בבנייה ללא היתר של קומת מגורים נוספת בשטח 85 מעל המבנה נשוא תיק 1994. הבן הורשע על פי הודאתו ביום 5.11.2014 ודינו נגזר ביום 4.2.2015. יצויין, כי המאשימה אינה מייחסת לנאשם כל מעורבות או אחריות לבניית הקומה הנוספת על ידי הבן.

4.לטענת הנאשם, כתב האישום הוגש בשיהוי ניכר של כמעט 19 שנים. עוד טען הנאשם כי בטרם מסירת גרסתו המאשימה לא יידעה אותו בזכות להיוועץ בעורך דין. טענה שלישית שהעלה הנאשם הייתה כי המאשימה הייתה חייבת להרוס בעצמה את המבנה, כפי שהוסמכה לעשות בגזר הדין. בהמלצת בית המשפט צמצם ב"כ הנאשם את טענותיו להגנה מן הצדק בשלב הנוכחי לטענת השיהוי בהגשת כתב האישום.

5.כמפורט בהמשך, מצאתי כי במקרה הנוכחי ראוי לקבל באופן חלקי את טענת ההגנה מן הצדק בגין שיהוי באופן שכתב האישום יתוקן ותקופת הפרת הצו והשימוש ללא היתר המיוחסים לנאשם תחל כחמש שנים לפני פעולת החקירה הראשונה בתיק הנוכחי, כלומר בשנת 2009 ולא כמפורט בכתב האישום כפי שהוא כיום.

טענות הנאשם

6.לטענת הנאשם, המאשימה לא נקטה כל פעולת אכיפה או חקירה בעניין צו ההריסה מאז שהצווים השיפוטיים נכנסו לתוקף בשנת 1996 ועד 8.4.2014. כנטען, הגשת כתב אישום לאחר 18 שנים לוקה בשיהוי חמור ובלתי סביר באופן קיצוני, מהווה הפרה של חובת המאשימה לפעול במהירות הראויה ופוגעת ביכולתו לנהל את הגנתו. עוד טוען הנאשם כי ביסוד הגשת כתב האישום עמד שיקול זר. לטענת הנאשם, אין לקבל הגשת כתב אישום בשיהוי כה רב ללא שהמאשימה תראה טעם מיוחד לכך.

7.לטענת ב"כ הנאשם, בדיון בשנת 1995 הנאשם לא היה מיוצג וכי אין בפרוטוקול הדיון כל תיעוד לכך שבית המשפט הקריא את כתב האישום באזני הנאשם ווידא שהנאשם הבין את תוכנו. ב"כ הנאשם טען בהקשר זה, כי על פני הדברים הרשעת הנאשמים היתה שלא כדין וצו ההריסה בכלל זה. ב"כ הנאשם טוען כי מרשו כלל אינו זוכר את ההליך, כי התובעת והמפקח מטעם המאשימה מזמן אינם ממלאים עוד תפקידים אלה ואף מותב בית המשפט שישב בדין פרש מכס השיפוט לפני שנים רבות. על פי הנטען, משקלם המצטבר של סימני שאלה אלה הוא כבד דיו כדי לקבוע כי הנאשם לא יוכל לנהל כראוי את הגנתו לפיה נפגעו זכויותיו הדיוניות אי אז בשנת 1995.

8.הטענה לשיקול זר בהגשת כתב האישום מתבססת על דברי ב"כ המאשימה במעמד הדיון, לפיהם ניהול ההליך הנוכחי עשוי להביא את האב לפעול להכשרת המבנה הקיים, דבר שיאפשר גם לבנו לפנות למסלול הכשרת הבנייה החדשה. לטענת ב"כ הנאשם, בכך חשפה המאשימה כי תכלית כתב האישום הנוכחי היא רתימת הנאשם להכשרת המבנה הקיים למען הכשרת הבנייה החדשה של בנו. על פי הנטען, תכלית זו זרה להליך הפלילי ומהווה שימוש פסול בהליך והגשת כתב אישום המונע מתכלית זרה זו מהווה פגיעה חמורה בזכויות הנאשם.