תו"ב 15108-01-09 ועדה מקומית לתכנון חדרה נ' שטרנין

בפני בקשה להארכת מועד לביצוע צו הריסה.

ביום 9.11.10 נגזר דינו של המבקש בתיק תו"ב 15108-01-09 בעקבות הרשעתו (ע"י כב' השופט מסארווה) בעבירות של בניה ושימוש במבנה ללא היתר, לפי סעיפים 145(א), 204(א), 205 ו-208 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965. המבקש הורשע על פי הודאתו בכך שהקים על קרקע חקלאית מבנה מקונסטרוקציית עץ בשטח של 100 מ"ר וגדר מעץ באורך של כ- 120 מ' ועשה בהם שימוש, ללא היתר כדין.

במסגרת גזר הדין שניתן כאמור, חוייב המבקש בתשלום קנס כספי בסך 10,000 ש"ח, חתימה על התחייבות כספית בסך 15,000 ש"ח, תשלום אגרת בניה וכן הריסת המבנים ואיסור השימוש בהם בתוך 18 חודשים, דהיינו עד ליום 9.4.12 , זולת אם יהיו בידו היתרים לעשות כן, כדין.

הבקשה המונחת בפני עתה, הוגשה ביום 14.7.15, דהיינו בחלוף יותר משלוש שנים זו מאז המועד האחרון שנקבע לביצוע צו ההריסה, ולאחר שביום 27.5.14 הורשע המבקש על ידי (בתו"ב 21614-03-13) בהתאם להודאתו, בעבירה של אי קיום צווי ההריסה ואיסור השימוש הנ"ל ונדון לעונשי מאסר על תנאי, קנס והתחייבות.

2

לאחר שעיינתי בבקשת המבקש ובתגובת המשיבה, על נימוקיהן, דעתי כי דין הבקשה להידחות.

ראשית דבר, מדובר בבקשה שהוגשה בניגוד לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), תשס"ט-2008, הקובעות (בתקנה 2(א)) כי על המגיש בקשה להארכת מועד לביצוע הצו, לעשות כן לא יאוחר מ- 21 יום לפני המועד שנקבע לביצועו, והיא איננה נתמכת בתצהיר מפורט של איש מקצוע, כדרישת תקנה 2(ג), אלא באישורו של המהנדס מר גיא דוניו לטענות המבקש בנושא זה, הא ותו לא.

תקנה 6 לתקנות הנ"ל קובעת כי "בית המשפט לא ידון בבקשה שלא מתקיימים בה כל התנאים הקבועים בתקנות אלה, אלא מנימוקים מיוחדים שיירשמו" (על חשיבות ההקפדה על הוראותיהן של תקנות אלה ר' ע"פ 112/10 הועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז צפון נ' גבריאל נחמיאס). משמע, די באי מילוי אחר אחד מהתנאים הקבועים בתקנות, מה עוד שהמבקש איננו מצביע על נימוק מיוחד המצדיק דיון בבקשה על אף שלא מילא אחר התנאים הנ"ל ואין הוא מנמק את השיהוי הרב כל כך בהגשתה, כדי להורות על דחייתה על הסף, מהטעמים שצוינו לעיל.

מעבר לכך וגם לגופו של עניין, דעתי היא כי דין הבקשה להידחות.

כבר נקבע לא אחת בפסיקה, כי על המבקש הארכת מועד לביצוע צו לפי סעיף 207 לחוק התכנון והבניה להצביע על "טעם טוב" המצדיק את מתן ההארכה המבוקשת. טעם טוב כזה יכול להתקיים במקרה בו קיים סיכוי לכך המבנה נשוא הצו יזכה להכשר בתוך זמן קצר. בהתאם לכך נקבע כי בבוא בית המשפט להפעיל את הסמכות הנתונה לו בסעיף 207 לחוק, יהא הוא רשאי לעשות "איזון שעה" בין טובת הכלל והאינטרס הציבורי של שמירת החוק והקפדה על דיני התכנון והבניה, לבין טובת הפרט והאינטרס של המבקש, או במילים אחרות - על פי היחס בין הנזק שיגרם לאינטרס הציבורי כתוצאה מהיענות לבקשה, לבין הנזק שייגרם למבקש כתוצאה מדחייתה (ר' רע"פ 4357/01 סבן נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה אונו; רע"פ 5086/97 בן חור נ' עיריית תל- אביב יפו).

עוד בגזר הדין שניתן על ידי ביום 20.1.15 בתו"ב 21614-03-13 הנ"ל, ציינתי כי "על אף נסיונותיו המאוחרים מדי של המבקש לקבל את ההיתר הנדרש, לא שוכנעתי כי מדובר בהיתר המצוי בהישג ידו" וגם בבקשה המונחת בפני כעת, אין כדי לחדש דבר בהקשר זה.

סוף דבר, לאור כל האמור לעיל, אני מחליטה לדחות את הבקשה. 

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"א אב תשע"ה, 27 יולי 2015, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: