תו"ב 14286-11-11 ועדה מקומית לתכנון דרום השרון נ' אשכנזי

לפניי בקשה להארכת מועד כניסתו לתוקף של צו איסור שימוש, אשר הוצא כנגד המבקש במסגרת גזר הדין מיום 21/6/12.

בגזר הדין נקבע כי הצו ייכנס לתוקף ביום 21/3/13, למעט לגבי מבנה 5 וביחס לחלק הדרומי של מבנה 2, אשר לגביהם הצו ייכנס לתוקף ביום 31/12/12. בהמשך ניתנה בהסכמה הארכת מועד עד ליום 21/9/13. ביום 17/8/15 הוגשה בקשה נוספת להארכת מועד, אשר נדחתה עקרונית במסגרת החלטה מיום 17/9/15. בד בבד בהחלטה זו ניתנה למבקש הארכת מועד ביחס למבנים 1,4 וכן מבנה 3 למעט הקומה העליונה, וזאת עד ליום 17/11/15, אך ורק לצורך התארגנות לביצוע הצו. המבקש לא הגיש ערעור על החלטה זו.

ערב סיום תקופת התארגנות זו, הוגשה הבקשה הנוכחית. לטענת המבקש, בבקשה הקודמת ובתגובת המשיבה לבקשה הקודמת לא הובאו עובדות רלוונטיות בנוגע למצב התכנוני, וכמו כן הן המבקש והן המשיבה, וכתוצאה מכך בית המשפט, שגו במספור המבנים. בבקשה הנוכחית נכתב כי היא מתייחסת למבנים 2, 3 ו-4 לכתב האישום בלבד.

ייאמר מיד, התנהלות המבקש אינה ראויה כלל ועיקר. ככל שנפלה שגגה בהחלטת בית המשפט מיום 17/9/15, הדרך לתיקונה היה בהגשת ערעור בתקופת הערעור, שהינה קצרה מתקופת ההתארגנות שנקבעה, או למצער פניה לבית המשפט בסמוך לאחר מתן ההחלטה, על דרך בקשה לעיון מחדש. המבקש לא פעל באף אחת משתי דרכים אלה ומסביר זאת בכך שניסה למצות מגעים להבנה עם המשיבה. אולם, במצב בו בית המשפט קבע מועד סופי לביצוע הצו, אין כל מקום לנהל מגעים כאלה חלף נקיטה באחד משני מנגנוני תיקון הטעות, כך שבית המשפט לא מודע לטענה כי שגה בהחלטתו, ומופתע בהגשת הטיעון בעניין רק ערב סיום התקופה שקבע להתארגנות. אם לא די היה בכך, הרי שביחס למבנה 2, הדברים מקבלים משנה תוקף, שהרי לגביו ההחלטה לעיל לא קבעה תקופת התארגנות כלל, כך שהמועד לביצוע הצו לגבי מבנה זה חלף זמן ניכר טרם הגשת הבקשה הנוכחית.

די בכל האמור בכדי להביא לדחיית הבקשה על הסף. אולם גם בחינה של טיעוני המבקש לגופם, מעלה כי אין בהם בכדי להביא לשינוי ההחלטה. גם אם מספורי המבנים הינו שונה משהוצג והוחלט בעבר, וגם בשים לב להחלטת הועדה המקומית מיום 25/5/15 שזכרה בה רק בבקשה זו, התמונה הכוללת אינה שונה מהותית.

ראשית, עדיין לא מדובר בבקשת הארכת מועד לכלל המבנים, שכן נטען כי בחלק מהמבנים השימוש הופסק. שנית, באשר למבנים שעתה נטען שלגביהם מתבקשת האורכה, הליכי הרישוי המתנהלים אינם ב"ישורת האחרונה" כנטען, באופן שקבלת היתר צפויה בעתיד נראה לעין. אלא, שמדובר בהליכים מורכבים אשר כוללים שלבים שביצועם עוד רחוק, אם בכלל יבוצעו, כאישור רשות מקרקעי ישראל והחלטת ועדה מחוזית. כל זאת כאשר מאז גילוי השימושים הלא מותרים, שלא לדבר על מועדי תחילת ביצועם. שלישית, עדיין מדובר במי שפנה להארכת מועד בחלוף תקופה ארוכה של כשנתיים ויותר מאז מועדי כניסת הצו לתוקף, בניגוד מוחלט לתקנות הרלבנטיות.

על כך יש להוסיף כי ביצוע הצו במלואו לא יסכל את הליכי הרישוי. שכן, אלה מתייחסים להכשרת המבנים, בעוד הצו מתייחס להפסקת השימושים. במצב זה ביצוע הצו ימנע את המשך הפקת הרווח מהעבירות, הנעשה במשך שנים מספר, אך לא ימנע מהמבקש להמשיך לצעוד בהליכי הרישוי, כך שרק אם יצלח בהם, יוכל לבצע במבנים את השימושים בהם הוא מעוניין, והפעם במסגרת החוק.

לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית מכל וכל. לפנים משורת הדין, אמנע הפעם מחיוב בהוצאות, על אף התנהלותו הלא ראויה של המבקש, כפי שפורט לעיל.