תו"ב 12100-01-14 מדינת ישראל נ' ונונו

הנאשמת הורשעה ביום 3.11.14 בעבירה של אי-קיום צו שניתן על ידי בית המשפט- עבירה לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק")

הטיעונים לעונש נשמעו בפני ביום 2.3.15.

האירועים מושא ההרשעה נטועים הרחק בשנת 1997 שאז הורשעה הנאשמת ביח"פ 153/97 בעבירה של ביצוע עבודות הטעונות היתר, ללא היתר וזאת בדירת המגורים שלה ברח' הבנים ברמת-גן (להלן: "הדירה"). במסגרת גזר הדין שניתן בתיק הנ"ל, חוייבה הנאשמת בצו, להרוס את הבניה שבנתה ללא היתר. נגד הנאשמת ניתן צו נוסף להריסת הבניה (גזר דין מיום 21.6.01 ביח"פ 1340/00).

בימים 22.7.13 ו- 20.10.13 במהלך ביקורת שבוצעה על ידי פקחי עיריית רמת גן, נמצא כי צו ההריסה שניתן נגד הנאשמת לא בוצע, ואף לא ניתן לה היתר, ומכאן הרשעתה.

העבירה של אי קיום צו שיפוטי נחשבת לחמורה, שכן היא פוגעת באושיות שלטון החוק וכמצוי ביותר, היא עולה כדי התרסה נגד סמכותו של בית המשפט בכלל והצורך באכיפת הצווים שניתנים על ידו בפרט (ראו רע"פ 11920/04) סעיד נאיף נ' מ"י).

במסגרת טיעוניה לעונש, עמדה ב"כ המאשימה על העובדה שהפרת הצו בענייננו נמשכת קרוב לעשרים שנה וכן כי הנאשמת טרם הרסה את הבניה שנעשתה ללא היתר.

ב"כ המאשימה עתרה איפוא להשתת העונשים כדלקמן:

עונש מאסר בפועל, אשר יכול וירוצה בעבודות שירות לתקופה בת 3-6 חודשים.

מאסר על תנאי.

קנס כספי במתחם שבין 25,000-15,000 ₪.