תו"ב 10119-02-14 ועדה מקומית לתכנון ובנייה רמת גן נ' שדה

א) העובדות

1.בכתב האישום המתוקן שהגישה המאשימה נגד הנאשם יוחסה לאחרון עבירה מתמשכת של אי-קיום צו הריסה שיפוטי כאמור בסעיף 210 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה – 1965.

בכתב האישום גוללה המאשימה את העובדות הבאות:

2.הנאשם הורשע ביום 22.6.05 בת.פ. 1139/04 בעבירות של ביצוע עבודות בניה ללא היתר, וחוייב בין היתר להרוס את הבניה המפרה עד ליום 18.3.09 (להלן: "צו ההריסה").

3.הנאשם לא ביצע את צו ההריסה ומשכך הוגש נגדו כתב אישום בגין אי קיום הצו (ת.פ. 22669-11-09).

ביום 19.9.11 הורשע הנאשם בעבירה הנ"ל ודינו נגזר. חרף זאת נמנע הנאשם למלא את צו ההריסה כפי שנמצא בביקורת מיום 17.11.13.

4.במהלך ישיבת יום 30.6.14 הודה למעשה הנאשם באמצעות סנגורו בעובדות כתב האישום, אך טען להגנה מן הצדק. מה שהגדיר כהפליה פסולה נגדו (עמ' 7 לפרוטוקול הדיון מיום 30.6.14).

5.בקליפת האגוז, תמצית טענתו של הנאשם מתרכזת בעובדה עליה אין חולק ולפיה שכנו, הגר מתחתיו באותו בנין (להלן: "השכן"), קיבל היתר בניה ואף בנה תוספת שטח, בעוד שמן הנאשם, נמנע היתר כאמור.

ב) העדויות והממצאים

1.מפקח הבניה בעיריית רמת גן , מר עופר שובע, (להלן: "שובע") העיד מטעם המאשימה ואישר כי הנאשם לא מילא אחר הוראות צו ההריסה (עמ' 15 שורות 4-8). שובע אף העיר כי השכן של הנאשם קיבל היתר בניה (עמ' 18 שורה 5), קודם לכן בעדותו, הודה שובע כי אינו מצוי ברזי הליכי התכנון והבנייה באותו אזור ובכלל זה מה היא התב"ע התקפה לגבי הבנין (עמ' 17 שורות 1-17).

2.מנהל הפיקוח על הבניה בעירייה, מר יוסי מזרחי, נשאל בעדותו האם נכון כי התובעת מימנה לפחות חלק מעלויות הבניה של הנאשם והשיב: