תו"ב 10018-03-15 ועדה מקומית לתכנון ובנייה יבנה נ' בכר גיטר

הנאשמת הורשעה על פי הודאתה בשני אישומים של אי קיום צו של בית משפט, לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה 1965.

עפ"י עובדות כתב האישום, ביום 04.07.01, הורשעה הנאשמת בת.פ (שלום רחובות) 4645/00 בבניה ללא היתר. בגזר הדין ציווה, בין היתר, בית המשפט על הנאשמת להרוס את הבניה – המפורטת בפריט אישום א' - עד ליום 01.12.01, מועד שהוארך מאוחר יותר עד ליום 01.04.02. בביקורות שנערכו בנכס, ביום 13.03.12 וביום 23.11.14, נמצא כי אין לנאשמת היתר בניה וכי אף לא הרסה את הבניה ובכך הפרה צו שיפוטי.

כמו כן, ביום 11.07.10, הורשעה הנאשמת בתיק עמ"ק (שלום רחובות) 5505/04, בבניה ללא היתר. בגזר הדין ציווה, בין היתר, בית המשפט על הנאשמת להרוס את הבניה – המפורטת בפריט אישום ב' - עד ליום 11.11.10. בביקורות שנערכו בנכס, ביום 13.03.12 וביום 23.11.14, נמצא כי אין לנאשמת היתר בניה וכי אף לא הרסה את הבניה ובכך הפרה צו שיפוטי.

במסגרת טיעוניה לעונש, טענה ב"כ המאשימה, כי הנאשמת התמידה באי קיום צווי בית המשפט, במשך תקופה ארוכה. לקולא, נטען כי יש ליטול בחשבון את הודאתה של הנאשמת בעבירות נשוא כתב האישום, את מאמציה להכשיר את הבניה נשוא כתב האישום ואת נסיבותיה הכלכליות של הנאשמת. בנסיבות אלו, עתרה ב"כ המאשימה להטלת מאסר על תנאי, קנס כספי בסך הנע בין 15,000 ₪ ל – 25,000 ₪ וחתימה על התחייבות להימנע מעבירה.

ב"כ הנאשמת בטיעוניו, עתר כי ביהמ"ש יקל עם הנאשמת. נטען, כי הבניה נשוא כתב האישום נהרסה חלקית וביחס לחלק הנותר, נטען כי הנאשמת פועלת נמרצות להכשירו. ב"כ הנאשמת טען עוד, כי יש להקל עם הנאשמת בשים לב לנסיבותיה האישיות – הנאשמת הינה אלמנה מזה כ – 16 שנה, ולאחר פטירתו של בעלה המנוח נותרה עם חובות רבים, בעטיים פתחה הנאשמת הליך פש"ר, המתנהל עד היום. כן, נטען כי בשל נסיבות רפואיות, יכולתה של הנאשמת לעבוד הינה מוגבלת ביותר, וכי כל הכנסתה מורכבת משכר ע"ס 2000 ₪ בחודש, קצבת שארים ממל"ל ע"ס 1,133 וקצבת זקנה ע"ס 2,297 ₪, סה"כ 5,430 ₪ לחודש. כן נטען, כי הנאשמת נעדרת כל תמיכה משפחתית וריגשית, בשל פטירתם המצערת של בעלה, אימה ואחותה, במהלך השנים האחרונות. בנוסף, נטען כי הנאשמת הוציאה משאבים וכספים רבים על מנת להכשיר את הבניה וכן כי יש להתחשב בהודאתה של הנאשמת. ב"כ הנאשמת עתר, כי ביהמ"ש ימנע מהטלת קנס כספי ויסתפק בעונש מינימאלי ביותר.

בהתאם לסעיף 40ב לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ( להלן: "חוק העונשין" ), העיקרון המנחה בענישה הנו קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו. בקביעת מתחם העונש ההולם, שומה על ביהמ"ש להתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירות, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירות כאמור בסעיף 40ט לחוק. בהתאם לסעיף 40ח לחוק העונשין, אם קבע ביהמ"ש כי מתחם העונש ההולם כולל עונש קנס, יתחשב, נוסף על האמור בסעיף 40ג(א), במצבו הכלכלי של הנאשם.

העבירות נשוא כתב האישום הינן עבירות, אשר יש להתייחס אליהן בחומרה נוכח העובדה שעניינה אי קיום החלטות שיפוטיות, ובכך הבעת זלזול במערכת החוק והמשפט במדינת ישראל.

יש לראות בהפרת צו שיפוטי, שניתן מכוח חוק התכנון והבנייה, לא רק משום פגיעה בערך המוגן שהינו המערך התכנוני לפי דיני התכנון והבנייה, אלא אף משום פגיעה בערך המוגן של שלטון החוק.