פס"ד בתביעה לביטול הסכם גירושין בגין עילות כפייה ועושק

הכרעה בתביעה לביטול הסכם גירושין בגין עילות כפייה ועושק.

1. הצדדים הכירו בשנת 1996 ונישאו כדמו"י בשנת 2002. מנישואיהם נולדו שלושה ילדים: ש', ילידת שנת 2003, בגירה בעת הגשת התובענה; ל', ילידת שנת 2005 וכיום בגירה; ר', יליד שנת 2009, שעודנו קטין. יחסי הצדדים עלו על שרטון ובשנת 2021 הגיעו להסכם גירושין כולל, אשר אושר בבית משפט זה (ע"י המותב הקודם) ביום 30.9.2021 בהתאם לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 (להלן – "ההסכם"). בתביעה שבפניי עותרת התובעת לבטל את ההסכם מפאת כפייה ועושק ובהתאם לסעיפים 17 ו – 18 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973.

    

   טענות התובעת

    

2. בכתב התביעה ובתצהירה התובעת טוענת כי הנתבע האשים אותה בפירוק התא המשפחתי ומכיוון שכך התנה תנאים להם נאלצה להסכים בעל-כורחה ובלית ברירה, תוך הפעלת לחץ נפשי כבד מצד הנתבע. התובעת טוענת לאלימות מילולית מצד הנתבע כלפיה, מניפולציות, השחרת שמה ועירוב ילדי הצדדים בסכסוך, וניתוק ממשפחתה. תחושת האימה והבדידות ששרתה על התובעת הביאה אותה להסכים ולחתום על הסכם מקפח לדבריה.

    

3. עוד לטעת התובעת, הנתבע ניצל את המצוקה בה היתה שרויה, ולא אפשר לה לפנות לייצוג משפטי או להעביר את נוסח ההסכם לעיון עורך דין.

    

4. ביחס לעילת הכפייה התובעת טוענת כי התקשרה בהסכם בכפייה, בכוח ואיום, וכי מתקיים קשר סיבתי בין מעשה הכפייה לבין ההתקשרות בהסכם, באופן שלא היתה מתקשרת בהסכם אלמלא נכפה עליה לעשות כן.

    

5. ביחס לעילת העושק, התובעת טוענת כי מתקיימים בענייננו שלושת יסודות העילה – מצוקה או חולשה שכלית של התובעת; ניצול מצבה על ידי הנתבע; ותנאי חוזה בלתי סבירים. לטענתה היתה שרויה במצוקה ובמצב נפשי קשה בעקבות לחצים ומניפולציות מצד הנתבע אשר ניצלה לרעה. כמו כן קופחה בצורה בוטה באמצעות ההסכם.