תה"ג 51872-09-14 מדינת ישראל נ' גרוזובסקי(עציר)

1.בפניי בקשת ב"כ המבקש להורות למשיב, היועץ המשפטי לממשלה, להמציא לידיו מסמכים הנוגעים לעתירה להכריז על המבקש בר-הסגרה לרוסיה, לצורך העמדתו לדין בגין ביצוע עבירות מין בקטינות, בעת ששימש ככומר בקייטנת ילדים אורתודוקסית נוצרית באי קונבץ שבמחוז סנקט-פטרבורג.

2. בקשתו של ב"כ המבקש הינה, להמציא לידיו את מלוא חומר החקירה המצוי בידי הרשויות ברוסיה – כשהוא מתורגם לעברית או לאנגלית – זאת לרבות החלטות שיפוטיות, עדויות שנגבו מילדים נוספים שאינם המתלוננים, עדויות הורים ועדויות נציגים חינוכיים. כן ביקש ב"כ המבקש להמציא לידיו כל מסמך המתייחס לתלונות שהגישו עורכי הדין של המבקש ברוסיה בנוגע למחלקת החקירות שם ואת ההחלטות שנתקבלו בעניינן. ב"כ המבקש הוסיף וביקש, כי המשיב ימציא לו עותק מתורגם של מלוא הסתייגויותיה של רוסיה לאמנה האירופית בדבר הסגרה (שפורסמה בכתבי האמנה 647, כרך 17, בעמוד 87) (להלן – האמנה) וכן להורות למשיב להצהיר, כי ההסתייגויות הללו (אשר צורפו כנספחים לעתירה ולבקשת המעצר) מהוות את מלוא ההסתייגויות של מדינת ישראל לאמנה.

לבסוף, ביקש ב"כ המבקש מבית המשפט, כי יתאפשר לו להציג מסמכים נוספים, כמו גם עדויות, במהלך הדיון בהליך ההסגרה. כך, למשל, ציין, כי יש בידיו הקלטות של בעלי תפקידים ברוסיה שבכוחן להעיד, כי היה להם יד בהפללת המבקש (מהטעם שהם ידעו על הסתבכותו הצפויה של המבקש בטרם מסרו המתלוננות את עדויותיהן במשטרה, ר' בסעיף 24 לבקשה).

3.בבסיס בקשתו של ב"כ המבקש עומד הנימוק, כי המסמכים המפורטים לעיל נדרשים על מנת להוכיח את טענתו, כי האירוע נשוא בקשת ההסגרה הינו "בדוי מיסודו" וכי החוקרים התעלמו מראיות המנקות את המבקש "לחלוטין" מכל האישומים שיוחסו לו. לדבריו, מחדלים אלה נעשו בכוונה, במטרה למנוע מהמבקש להוכיח את חפותו. בהמשך לכך, טען ב"כ המבקש, כי האישומים נגדו הם פרי רדיפה פוליטית ודתית וכי נשקפת סכנה ממשית לחייו בהחזרתו לרוסיה. לטענתו, התלונות של הקטינות הן תלונות שווא שהומצאו בכוונה, על מנת להחזיר את המבקש לרוסיה, כדי "לחסל" את פועלו הציבורי ו"להענישו" על פעילותו הפוליטית-דתית, "שהביאה לנזקים כלכליים לבעלי תפקידים בכירים ובעלי כוח השפעה" ברוסיה (ר' בע' 2 לבקשה). המבקש אף טען, כי לא סתם מיוחסות למבקש ביצוען של עבירות מין בקטינות, אלא, כי הדבר נעשה בכוונת מכוון, על מנת לאיין כל אפשרות שלא יוסגר לרוסיה. זאת, לנוכח סעיף 2ב(ב) לחוק ההסגרה, בו נקבע, כי עבירות מין אינן חוסות תחת הסייג להסגרה של עבירה בעלת אופי מדיני: "לעניין סעיף קטן (א)(1) לא תיחשב כעבירה בעלת אופי מדיני כל אחת מעבירות אלה: ... (4) עבירת מין לפי סעיפים 345, 347 או 348(א) ו-(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-197".

4.ב"כ המשיב, מצידה, מתנגדת לבקשה להורות לרשויות ברוסיה להמציא ראיות נוספות או מסמכים מעבר לאלה שצורפו לבקשת ההסגרה. בהקשר זה, הפנתה לפסיקתו העקבית של בית המשפט העליון, כי אין באפשרותו של בית המשפט בישראל לחייב את המדינה המבקשת להציג חומר ראיות נוסף המצוי בידה, אלא יכול הוא, לכל היותר, לקבוע כי המבוקש אינו בר הסגרה. כן הצהירה ב"כ המשיב, כי כל חומר הראיות שצורף לבקשת ההסגרה הועבר לידי ב"כ המבקש.

בנוסף, התנגדה ב"כ המשיב לבקשת ב"כ המבקש לאפשר לו להציג במסגרת הדיון בהליך ההסגרה ראיות ועדויות נוספות, שכן להשקפתה, מדובר בראיות שכל מטרתן היא להעמיד במחלוקת את משקלן של הראיות עליהן נסמכת בקשת ההסגרה, ובהיותן כאלה, המקום הראוי להבאתן הוא במסגרת ההליך שיתקיים בבית המשפט ברוסיה.

לבסוף, לגבי הבקשה להמצאת הסתייגויותיה של רוסיה לאמנה, הפנתה ב"כ המשיב לאתר האינטרנט הרשמי של מועצת אירופה, בו מפורסמות כל האמנות האירופאיות ובכלל זה גם הסתייגויותיה של כל מדינה לאמנה.

דיון

5.הלכה חוזרת ונשנית היא, כי אין מחובתה של המדינה המבקשת את הסגרתו של אדם, לצרף לבקשת ההסגרה את מלוא חומר הראיות שנמצא ברשותה. בהתאם לכך, תפקידו של בית המשפט של המדינה המתבקשת, הינו לבחון האם הראיות שהונחו בפניו לבדן מהוות ראיות מספיקות להגשת כתב אישום נגד המבוקש: "מטיבו של ההליך בסוגיית ההסגרה, שאין בית משפט בישראל רשאי לצוות על ממשלת קנדה להוסיף ראיות שאולי מצויות בידה, ולכל היותר יכול הוא שלא להשתכנע מהחומר שהוגש לו, שיש די ראיות לכאורה בידי המדינה המבקשת" (בע"פ 4388/00 וייץ נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 5.10.00), בפסקה 6). יחד עם זאת, נדרש, כי התשתית הראייתית הקיימת נגד המבוקש תשקף "נאמנה את תמונת התשתית הראייתית הקיימת כנגד המבוקש, ללא מניפולציות אסורות, שיש בהן כדי לעוות תשתית זו" (ע"פ 7840/01 אקווה נ' היועץ המשפטי לממשלה (ניתן ביום 17.7.02), בפסקה 7). מכאן, שהשאלה שיש לשאול היא, האם "יש יסוד סביר להניח כי הגשתו של חומר נוסף עשויה לשנות באופן מהותי את התשתית שהונחה" (ע"פ 7303/02 הקש נ' היועץ המשפטי לממשלה (ניתן ביום 7.3.09), בפסקה 25).