תה"ג 51872-09-14 מדינת ישראל נ' גרוזובסקי)

בפניי בקשה לפסילת שופט.

הצדדים ביקשו כי אתן החלטה בבקשה על סמך הטיעונים בכתב.

המבקש הגיש בקשה לעיון חוזר בתנאי מעצרו.

טענת המבקש הנה, כי הואיל ודנתי בתיק העיקרי, בו קבעתי כי המבקש הינו בר הסגרה, הרי שמן הראוי שבקשה לעיון חוזר תתקיים בפני שופט אחר, שכן "בית המשפט הנכבד, מצוי בתפיסת עולם ודעה קדומה שלא ניתן לשנותה במסגרת הליך בקשה לעיון מחדש".

יצוין כי הערעור על פסק הדין בו קבעתי כי המשיב הנו בר הסגרה, קבוע לשמיעה בבית המשפט העליון ליום 7.9.15 (למעשה מועד הדיון נדחה לבקשת ב"כ המבקש).

המשיבה התנגדה לבקשה וטענה, כי הסמכות להחליט כי המבוקש, אשר הוכרז בר הסגרה, והוחזק במשמורת עד להסגרתו בפועל, ניתנת לשופט, אשר הכריז עליו כבר הסגרה בהתאם לסעיף 15 לחוק ההסגרה, התשי"ד-1954. המשיבה אף ביקשה להטיל על המבקש הוצאות בגין בקשה זו.

לא מצאתי ממש בבקשה.

אדגיש, כי מימים ימימה, נהוג בבית משפט זה, כי לאחר שניתנה הכרעת דין מרשיעה, כל הבקשות לשינוי תנאי מעצר, מוגשות ונדונות בפני השופט שדן בתיק העיקרי.

לכך יש להוסיף את האמור בסעיף 15 לחוק ההסגרה ואת דברי ההסבר בהצעת החוק שם נקבע במפורש כדלקמן: "מוצע לקבוע מפורשת כי בית המשפט שהכריז על אדם בר הסגרה יצווה גם על החזקתו במשמורת עד להעברתו למדינה המבקשת; החוק העיקרי אינו קובע מי הוא הגורם המוסמך לעשות כן, על כן מוצע להסמיך לכך את בית המשפט".