תה"ג 23733-08-14 מדינת ישראל נ' לייפר

העתירה להכריז, כי המשיבה, מלכה בת משה לייפר, היא בת-הסגרה לאוסטרליה, הוגשה ביום 17.8.14. חרף זאת, עד עתה טרם התאפשר לדון בעתירה לגופה, זאת לנוכח מצבה הנפשי של המשיבה, אשר מאושפזת מעת לעת בבית חולים, בעקבות התקפים פסיכוטיים.

בהסכמת הצדדים, ובשים לב לחוות הדעת שהוגשו מטעם המשיבה, קבעתי, כי המשיבה תיבדק 48 שעות לפני מועד הדיון ע"י הפסיכיאטר המחוזי, ד"ר יעקב צ'רנס, אשר יגיש חוות דעת לבית המשפט האם ניתן לקיים את הדיון ביום שנקבע – בבית המשפט או לחלופין במקום הימצאה של המשיבה. כן קבעתי, כי הפסיכיאטר המחוזי יתייחס לטענה הרפואית לפיה קיום הדיון גורם למשיבה למצב לחץ ולהחמרה פסיכוטית (ר' החלטותיי מיום 15.7.15 ומיום 26.10.15).

בחוות הדעת שהוגשה ביום 3.1.16 מצא הפסיכיאטר המחוזי, כי חלה החמרה במצבה הנפשי של המשיבה מאז בדיקתה הקודמת ביום 1.4.15 (באותו מועד, מצא הפסיכיאטר המחוזי, כי המשיבה מסוגלת לעמוד לדין וכי היא לא שרויה במצב פסיכוטי). הפסיכיאטר המחוזי ציין, כי המשיבה "שרויה כעת בתוך גל פסיכוטי, עם ליקוי קשה בתחום החשיבה, הרגש והרצייה. נראה כי כעת איננה מסוגלת להבין את מהות הליכי המשפט, איננה מסוגלת להבין את תוכנם, משמעותם וההשלכות של הראיות המובאות בפניה וכל זאת מחמת מחלתה הנפשית". יצוין, כי יום לאחר שהמשיבה נבדקה ע"י הפסיכיאטר המחוזי, היא אושפזה בבית החולים תל השומר ונכון לכתיבת שורות אלה, היא עדיין מאושפזת.

לנוכח מצב דברים זה, בו לא ניתן לקיים את הדיון בעתירה בנוכחותה של המשיבה, שקלתי להתלות את הליך ההסגרה נגד המשיבה, בהתאם לסעיף 94א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982.

בדיון שהתקיים בפניי ביום 5.1.16, הביעה ב"כ העותר את התנגדותה לאפשרות של התליית ההליכים נגד המשיבה וביקשה, כי מיד עם שחרורה של המשיבה מאשפוזה הנוכחי, תיבדק המשיבה ע"י הפסיכיאטר המחוזי ואם תימצא מסוגלת לעמוד לדין, יתקיים דיון באופן מידי. באי כוח המשיבה, מצדם, ביקשו לבטל את הליכי ההסגרה, בטוענם, כי גם אם יהיה שיפור במצבה הנפשי של המשיבה ומצבה הפסיכוטי יחלוף, הרי שהוא יחמיר מחדש בסמוך למועד הדיון שייקבע, לנוכח הלחץ שהמשיבה נתונה בו לקראת הדיון בבית המשפט. לדבריהם, כך היה עד עכשיו ו"זהו גלגל קסמים שלעולם לא ייגמר" (בע' 19 ש' 7-8). באי כוח המשיבה ביססו טענתם זו על חוות דעתו מיום 18.3.15 של ד"ר שלמה מנדלוביץ, מנהל המחלקה בשלוותה בה מאושפזת המשיבה, בה כתב, כי על פי הערכת צוות המחלקה, "עצם הדיון בביהמ"ש מעורר במשיבה תגובות נפשיות קיצוניות ביותר", ולכן, "נראה כי בעת זו המלצתנו היא לא להביאה לדיון בביהמ"ש". כן ישנם דבריו של הפסיכיאטר המחוזי בחוות דעתו הראשונה מיום 1.4.15, כי "הרושם במחלקה היה כי המעצר והאפשרות שתוסגר לאוסטרליה היוו את הטריגר להתקף הפסיכוטי הנוכחי".

לפיכך, לאחר ששקלתי את הדברים – ובהינתן שבחוות דעתו הנוכחית של הפסיכיאטר המחוזי אין התייחסות לשאלה האם לקראת הדיון נמצאת המשיבה בלחץ שגורם להחמרה פסיכוטית (כאמור בהחלטותיי מיום 15.7.15 ומיום 26.10.15), ובשים לב לחשיבות שבקיום ההתחייבויות הבין-לאומיות שישראל לקחה על עצמה – אני מוצא להורות, כי הפסיכיאטר המחוזי ימציא לבית המשפט חוות דעת בה יתייחס לטענת באי כוח המשיבה, כי קיום הדיון גורם למשיבה למצב לחץ ולהחמרה פסיכוטית. אם ימצא להשיב לשאלה זו בחיוב, יבחן הפסיכיאטר המחוזי, כבקשתה של ב"כ העותר, האם ישנו טיפול כלשהו שבכוחו למנוע את ההידרדרות במצבה של המשיבה לקראת הדיון ומה הסיכוי שטיפול כזה להועיל.

חוות הדעת תוגש עד ליום 10.2.16 ודיון במעמד הצדדים יתקיים ביום 21.2.16 בשעה 9:30.

המזכירות תעביר לפסיכיאטר המחוזי העתק של החלטותיי מיום 15.7.15 ומיום 26.10.15 וכן העתק של הפרוטוקול מיום 5.1.16 ושל החלטה זו. כן תמציא העתק של החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ד טבת תשע"ו, 05 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.