תה"ג 14870-11-13 מדינת ישראל נ' ים(אחר/נוסף)

לפניי עתירה מיום 10.11.13 שהוגשה בבית משפט זה כנגד המשיבה, להכריז על המשיבה סטלה קורין (הידועה גם כאסתר גילר ו/או אסתר ימשיק ו/או אסתר ים), כברת הסגרה לגרמניה, לפי סעיף 3 לחוק ההסגרה, התשי"ד – 1984 (להלן: "העתירה"). העתירה האמורה מבוססת על בקשת גרמניה מיום 5.5.06 להסגיר לידיה את המשיבה, לשם העמדה לדין בגין חמש עבירות של התחמקות מתשלום מס באמצעות הברחה (כאשר בגין עבירות אלו חלה התיישנות בדין הישראלי, והמשיבה לא תוסגר בגינן); ושש עבירות של מרמה בנסיבות מחמירות, כאשר עונשה של כל עבירה מסוג זה לפי הדין הגרמני הינו עד עשר שנות מאסר. אלו הן העבירות הרלוונטיות להסגרה (להלן: "בקשת ההסגרה").

ביום 11.9.07 פנתה מדינת ישראל לגרמניה לקבלת חומרים נוספים, שכן נמצא כי הבקשה כפי שהוגשה לוקה בחסר. ביום 1.4.11 התקבל חומר נוסף מגרמניה, ברם מדינת ישראל נאלצה שוב לבקש השלמה נוספת, וביום 27.12.12 התקבלו מסמכים נוספים מגרמניה. בחלוף שנה לאחר מכן, הוגשה לבית משפט זה בקשת ההסגרה.

רקע עובדתי כללי לעבירות שבגינן הוגשה בקשת ההסגרה

בקצירת האומר אציין כי ביום 24.9.04 הוגש נגד המשיבה, שותפיה לעבירה ונאשמים נוספים, כתב אישום לבית המשפט המחוזי לעניינים פליליים בתחום הכלכלי בפוטסדאם שבגרמניה. יחד עם המשיבה (שבאותה העת כבר עזבה את גרמניה), עמדו לדין שותפיה, ביניהם: סמיון דיאמנט, ברנרד לותר קוכן, פטר שייבנר, מיכאל שוואם, ויבגני סאלגאייב (להלן: "השותפים"), וכן נאשמים נוספים. כנטען בעתירה, במהלך השנים 2002 - 2003, המשיבה ושותפיה הבריחו במספר הזדמנויות כ-40,000,000 סיגריות מגרמניה לבריטניה וספרד. עבירות אלו אינן עומדות בבסיס בקשת ההסגרה.

על פי העתירה, בשנת 2002, עקב בעיות כספיות אליהן נקלעו המשיבה ושותפיה, החליטו האחרונים לפנות לחברות משלוחים שונות באיחוד האירופי, להציע להן את שירותיהם כחברה המבצעת קבלנות משנה של משלוחים, לקבל מהן סחורות לצורך ביצוע המשלוחים, ולגנוב את הסחורות לשם מכירתן במזרח אירופה. באופן זה גנבה החבורה חמישה משלוחים של המוצרים הבאים: 21.55 טון ממרח נוטלה, 10,000 מארזים של אבקת כביסה, 2,112 קרטונים של חטיפי גבינה, 19 טון מזון לחתולים, ו-5 טון ממתקי שוקולד פררו רושה. שווי הסחורה הגנובה - 120,436 אירו. הדבר נעשה באמצעות הצגת מסמכים מזויפים, לרבות מסמכי חברת משלוחים, תעודת ביטוח מזויפת ולוחות רישוי מזויפות למשאיות. שוואם, שייבנר וסאגאלייב היו נהגי משאית שגויסו על ידי המשיבה ושותפיה לביצוע הפעילות העבריינית. שוואם גם פעל להשגת עסקאות הובלה.

המשיבה הוזמנה לחקירה, נעצרה ושוחררה. המשיבה שמרה על זכות השתיקה בשתי חקירות שנערכו לה. ביום 26.1.04 שוחררה ממעצר לאחר שהפקידה ערבות בסך 10,000 אירו והתחייבה שלא לעזוב את מקום מגוריה בברלין. ביום 7.6.04 יצאה המשיבה מגרמניה לישראל ויומיים לאחר מכן שינתה את שמה במשרד הפנים מסטלה קורין לאסתר גילר.

שותפיה של המשיבה התייצבו למשפטם והורשעו. בתום הליכים המשפטיים, נגזרו על השותפים עונשי מאסר הנעים בין שנה ושמונה חודשים ל-3.5 שנות מאסר.

במסגרת חומר הראיות כנגד המשיבה קיימות אמרותיהם של קוכן, שוואם ודיאמנט. קוכן העיד שהמשיבה ודיאמנט עמדו מאחורי ביצוע העבירות והם נתנו את ההוראות. שוואם העיד כי הכיר את המשיבה כ"בוס", והיא זו שמימנה את הפעילות ושילמה את שכרם של הנהגים ועבור שכירת המשאיות. דיאמנט העיד שהרעיון היה לגנוב סחורות, וכי המשיבה פנתה אליו וביקשה שיארגן משלוח סחורה. כן קיימות הקלטות של האזנות סתר, ביניהן שיחות טלפון בין המשיבה לדיאמנט וקוכן, ושיחות בין שאר השותפים, ואף שיחות שותף עם בן זוגה של המשיבה, הנאשם עמה, אלכסנדר מירלס. האזנות הסתר עוסקות, בין היתר, בלוחיות הזיהוי המזויפות ובעדכון אודות הפעילות. תמלול ההקלטות הוגש לבית המשפט.

בסעיף 9(א) לחוק ההסגרה, התשי"ד – 1984 (להלן: "החוק"), נקבע, כי מבוקש יוכרז כבר-הסגרה בבית המשפט, באם הוכח "כי המבוקש נתחייב בדין על עבירת הסגרה במדינה המשיבה, או כי יש ראיות שהיו מספיקות כדי להעמידו לדין על עבירה כזאת בישראל, וכי נתמלאו שאר התנאים הקבועים בחוק להסגרתו." בהחלטתי מיום 4.5.14, דחיתי את בקשת ב"כ המשיבה להמצאת הדיסקים שעליהם האזנות הסתר ולעיון בהם – דיסקים המצויים בגרמניה. במסגרת ההחלטה האמורה קבעתי כי בראיות שהוצגו בתיק, אף ללא הדיסקים המקוריים של האזנות הסתר האמורות, מתקיים בנדון דנן הרף הראייתי הנדרש בגדרה של בקשה להכרזה על המשיבה כבת-הסגרה, הוא "אחיזה לאישום" בלבד, ואין צורך לפנות לרשויות בגרמניה ולבקש מהן את ההקלטות. ב"כ המשיבה הגיש ערר על החלטה זו לבית המשפט העליון, שם הוסכם בין הצדדים, בהמלצת בית המשפט, כי המשיבה תפנה לרשויות בגרמניה בבקשה לקבל את ההקלטות שעל פיהן נעשו התמלילים שנמסרו למדינה. על בסיס ההסכמה האמורה, הערר נמחק (בש"פ 3689/14).