תבעו בגין אבדן מזוודות, וחויבו בהוצאות

1.      1.      בפני תביעה מכוח פוליסת ביטוח, לפיצוי בגין אובדן מזוודותיהם של התובעים.

העובדות

2. התובעים ובני משפחה נוספים, נסעו לטיול בארה"ב. טרם הנסיעה רכשו מהנתבעת ביטוח נסיעה לחו"ל, בין התאריכים 11/10/07 ועד 23/10/07.

3.      3.      על פי הנטען, מזוודותיהם של התובעים  ובני משפחתם, אבדו ולא הגיעו ליעדם.

4. התובעים פנו לחברת אל-על, וזו פיצתה אותם בסכום של 15,611 ש"ח, פיצוי כולל בגין 7 מזוודות, מתוך 8 ששלחו כל בני המשפחה, אשר לא הגיעו ליעדן.

5. לטענת התובעים, סכום זה אינו מהווה את הפיצוי הכולל לכל המטלטלין שאבדו להם, הנזק הרגשי שנגרם להם ועוגמת הנפש.

6. התובעים צרפו לכתב התביעה את נספח ג', רשימת הציוד שהיה במזוודות שאבדו, הכולל ציוד אלקטרוני רב ויקר ערך ובגדי מעצבים.

7. התובעים עתרו לחייב את הנתבעת בהפרש שבין הזכאות על פי הפוליסה, לבין הפיצוי שקיבלו מחברת התעופה, בסך של 5,559 ש"ח וכן 1,500 ש"ח בגין עגמת נפש, טרחה והוצאות. כן טענו התובעים, כי הנתבעת פיצתה, בן משפחה אחר, בגין אותן נסיבות.

8.      הנתבעת עתרה לדחות את התביעה, בהיותה כוזבת. לטענת הנתבעת, מחקירה שביצעה, עולה כי רשימת המטלטלין שפורטה בכתב התביעה מופרזת, ואינה נתמכת בקבלות לתשלום ואסמכתאות אחרות. כן נטען, כי התובעים לא שיתפו פעולה עם הנתבעת, לצורך בירור אמיתות תביעתם.

דיון

9.      החבות אינה במחלוקת. אין חולק על כך שהתובעים איבדו שתי מזוודות בטיסה לארץ, וכי היו מכוסים על ידי הפוליסה.

10. השאלה היחידה היא, מה גובה הנזק.

11. מדו"ח חוקר הנתבעת עולה, כי גרסתו של התובע אינה חד משמעית. כך למשל, התובע ציין בתביעה סך כולל של 2,100 ש"ח, עבור 7 ג'ינסים של חברת דיזל שהיו במזוודה, ובפני חוקר חברת הביטוח טען, כי שילם עבור כל זוג בין 800-1,500 ש"ח. התובע ציין בתביעתו, כי רכש מחשב קומפי לילדו (תובע 2), בסכום של 1,800 ש"ח, בעוד בתביעה ציין 800 ש"ח. התובע טען כי היתה במזוודה מצלמת וידאו של סוני, שעלותה כ-4,000 ש"ח, בעוד בתביעה לחברת הביטוח ציין כי שוויה 1,800 ש"ח.

12.  על כך השיב התובע בחקירתו בבית המשפט, כי ההבדל בין הגרסה שמסר בתביעתו לחברת הביטוח לבין גרסתו בפני החוקר, נובע מחלוף הזמן בין הגשת התביעה, לחקירת החוקר (שנה).

13.  אכן, יש בסתירות אלה, כדי להטיל דופי במהימנות התובע.

14. מעבר לכך, וזו הנקודה המהותית לטעמי, התובע לא הציג לבית המשפט ולו ראיה אחת ויחידה לתכולת המזוודה, אשר הכילה על פי הנטען, ציוד רב ויקר ערך. לא צורפה חשבונית או תעודה אחריות, ביחס למסרטת הוידאו, למצלמה, למחשב הנייד למשחק הסוני פלייסטיישן, או למחשב הקומפי, או ראיות אחרות לכך שהתובע נוהג לרכוש עבור עצמו ובנו בן השנתיים רק בגדים ממותגים יוקרתיים, ובכמויות ענק.

15.  בדיון שהתקיים בבית המשפט, חזר התובע על כך שאין בידיו קבלות, חשבוניות או תעודות אחריות בגין המצלמות והמחשבים וכי אינו זוכר מתי רכש אותן בדיוק.

16.  אני מתקשה להאמין שכל אותם פריטים יקרי ערך במיוחד, כולל מצלמות, אשר בדרך כלל נישאות על הגוף, היו במזוודות. אני מתקשה גם להאמין, שאדם המרבה ברכישת ציוד אלקטרוני יקר ערך, לא ימצא ולו בדל של ראיה להוכחת הרכישות הללו.

17.  בנוגע לפריטי הלבוש וההנעלה, גם כאן נראית רשימת הפריטים דמיונית. האם סביר להניח כי התובע ארז עבור בנו, ילד בן שנתיים, 6 זוגות נעלי נייקי?  10 חליפות פולו רלף לורן, האמנם 3 מעילים? וזאת עוד מבלי להזכיר כי מדובר במדינת טקסס הדרומית, בחודש אוקטובר, ובטיול של 12 יום.