תביעת שיעור פיצויים עקב תאונת דרכים

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

1.        המערער בע"א 4304/06 נפגע בתאונת-דרכים ונגרמו לו נזקי גוף חמורים שהובילו, בין היתר, לקטיעת רגלו הימנית. הוגשה תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים), והמחלוקת בבית-המשפט המחוזי נסבה על שיעור הפיצויים. בית-המשפט (כבוד השופט ע' חבש) הכריע במחלוקת זו בפסק-דינו מיום 11.4.2006.

2.        במסגרת הערעורים שהוגשו מכאן ומכאן, הועלו טענות ביחס להיבטים שונים של פסק-הדין. בדיון המקדים שהתקיים בפניי, הועלו הצעות לסיום מוסכם של המחלוקת. בסופו של הדיון ניתנה החלטה והצדדים נתבקשו ליתן הודעה שבה יפרטו את ממצאי בדיקתם ביחס לדרך התשלום והניכוי עבור הוצאות רכישת התותבות בעבר, וכן לגבי האפשרות להגדיל את ההפקדה לצורך הבטחת הניכוי של תגמולי המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל), מ-300,000 ש"ח ל-600,000 ש"ח. בהחלטה גם נכתב כי אין עוד מחלוקת לגבי הפיצוי עבור הנזק הלא-ממוני, וכי הסכום הנכון בראש נזק זה הוא 177,720 ש"ח. יצויין, כי בדיון בעל-פה הסכימו הצדדים גם על-כך שעל המשיבה לשאת בעלות של שתי תותבות: אחת רגילה ושנייה לרחצה.

3.        הצדדים אכן הגישו הודעות משלימות מטעמם, ובהן כללו התייחסות לשאלות שפורטו בהחלטה (בהודעות אין התייחסות מפורשת לשאלה אם ביחס ליתר השאלות מוסכם על הצדדים לילך בדרך שהוצעה בדיון). לאחר שבחנו את הטענות כולן, בכתב ובעל-פה, ואת האמור בהודעות המשלימות, אנו מוצאים לנכון לתקן את פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי במספר היבטים.

           ראשית, יש לפסוק למערער פיצוי עבור שתי תותבות ולא רק אחת - על-כך, כאמור, אין מחלוקת. בהתחשב בעלות שקבע בית-המשפט קמא לתותבת, שלא ראינו להתערב בה, ובנסיבות העניין, יומר החישוב שערך בית-המשפט קמא כך שבמקום הסכום של 13,000 ש"ח, בכל החלפה, יעמוד הסכום של 26,000 ש"ח. מנגד, יש לקבל את טענת המשיבות כי יש מקום להוון את סכום הפיצוי לעתיד. החישוב המתוקן ייעשה על-ידי באי-כוח הצדדים לפי ההתוויה האמורה.

           שנית, באנו למסקנה כי יש מקום לבטל את ניכוי התשלומים התכופים בסך של 118,193 ש"ח, כאמור בעמ' 15 לפסק-הדין; אמנם, גם ההודעות המשלימות שהוגשו אין בהן כדי להבהיר ולבאר לחלוטין את הסוגייה, אך בנסיבות העניין, כאשר לא נפסק פיצוי עבור הוצאות רכישת תותבות בעבר, התוצאה הראויה היא לבטל את הניכוי האמור.

שלישית, יש להכפיל את סכום ההקפאה שנקבע בספק-הדין, ולהעמידו על-סך של 600,000 ש"ח. סכום זה משקף נכון יותר את נסיבותיו של המקרה ואת הצורך להבטיח סכום הולם שיוחזר למשיבה, אם וכאשר יתברר שהמערער זכאי לקצבאות מהמוסד לביטוח לאומי. הסכום המוקפא יופקד בחשבון נאמנות משותף נושא פירות, כמבוקש על-ידי המשיבות.

           אין מקום להתערבות נוספת בפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי, ואין גם מקום לשנות את הסכום שהוסכם עליו בדיון בעל-פה לעניין הנזק הלא-ממוני.

           התוצאה היא שהערעורים מתקבלים במובנים האמורים לעיל. אין צו להוצאות בהליך זה.

                                                                        המשנה-לנשיאה

השופטת ס' ג'ובראן:

           אני מסכים.

                                                                                      ש ו פ ט

השופט י' אלון:

           אני מסכים.

                                                                                      ש ו פ ט

         הוחלט כאמור בפסק-דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין.

         ניתן היום, י"ח בחשוון התשס"ח (30.10.07).