תביעת קטינים להגדלת מזונותיהם ותביעה שכנגד להפחתת מזונות שהגיש

בפני תביעת קטינים להגדלת מזונותיהם (להלן: "התובעים/הקטינים") כנגד הנתבע שהינו אביהם (להלן: "הנתבע/האב") ותביעה שכנגד להפחתת מזונות שהגיש האב נגד הקטינים באמצעות אמם.

העובדות ברקע התביעה

1.         אם התובעים והנתבע נישאו בשנת 1987 ובמהלך הנישואין נולדו הקטינים א.ש. יליד --.87 והקטינה ה.ש. ילידת --.95.

2.         ביום 6.3.05 ניתן פסק דין למזונות הקטינים בתמ"ש 78724/97 . הנתבע חויב במזונות  הקטין א.ש. סך 1,500 ש"ח החל מיום 29.2.04 ועד גיל 18 או סיום בית הספר התיכון לפי המאוחר מבין השניים. לגבי הקטינה ה.ש. סך 2000 ש"ח מיום 29.2.04 ועד מלאת לה 18 או סיום בית הספר התיכון לפי המאוחר מבין השניים.

3.         התביעה לא הוגשה כתביעה להגדלת מזונות בכותרתה.  כתב התביעה וסיכומי התובעים עוסקים בערבוביה בהגדלת מזונות בגין שינוי נסיבות, פרוט צרכי הקטינים והכנסות הצדדים כאילו מדובר בתביעה ראשונה של הקטינים ונושאים שפסק הדין לא התייחס אליהם כמו מזונות בתקופת השרות הצבאי וחיוב במדור לאחר שתימכר דירת הצדדים.

4.         הנתבע טען למעשה בית דין לגבי הנושאים בהם עסק פסק הדין.

5.         הנתבע הגיש תביעה שכנגד להפחתת מזונות בגין שינוי נסיבות. הנתבע פרט את ההתדרדרות במצבו הבריאותי, העובדה כי נישא מחדש ונולד לו ילד.

6.         פסק הדין המקורי למזונות בחן את צרכי הקטינים, את יכולתם של האב ושל האם וצפה פני עתיד. ערכם של המזונות אמור להישמר לאור הצמדתם למדד ועדכונם כל שלושה חודשים.

ההלכה לעניין שינוי מזונות היא כי רק שינוי נסיבות מהותי מצדיק הקטנת או הגדלת דמי המזונות כאשר על הצד העותר לשינוי דמי המזונות מוטל הנטל להוכיח כי חל שינוי שלא ניתן היה לצפותו מראש. השינוי המדובר נדרש להיות מהותי ומתמשך ולא אך זמני (תמ"ש 957/93 פלונית נ' אלמוני , פס"מ נד (3) 133, 137; ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה , פ"ד לו (3) 187  442/83 קם נ' קם , פ"ד לח(1) 767). הוכחת השינוי מבוססת על יסודות עובדתיים שיש לתמוך במסמכים וראיות ראה; ע"א 442/83 קם נ' קם , פ"ד לח (1) 767). אין לצאת מתוך הנחה כי כל  שינוי נסיבות מביא לשינוי אוטומטי של דמי המזונות (ראה בע"א 1880/94 קטן נ' קטן , פ"ד מט (1) 215 ובע"א קם הנ"ל).

פסק הדין המקורי מהווה נקודת המוצא במסגרת הדיון בתביעה להגדלה או הפחתת מזונות. ביהמ"ש אינו בודק לכתחילה את צרכי הילדים ויכולת החייב, אלא בוחן אך את שאלת שינוי הנסיבות מעת מתן פסק הדין. ראה עע"מ (ת"א) 77/97 סלמי נ' סלמי (לא פורסם).

שינוי נסיבות יכול שיהא באחד מרכיבים אלו: עצם החיוב, שיעור החיוב, צרכי הזכאי, יכולת החייב, יכולת ההורה המשמורן ורכושו של הקטין [ראה לעניין זה א' גריידי מזונות ילדים הלכה ומעשה (מהדורה שלישית מורחבת, 2005) עמ' 283 יג'].

הוכחת שינוי נסיבות מהותי נעשית על בסיס יסודות עובדתיים ועל מנת להוכיח  שינוי שכזה יש לתמוך את הטענות בפרטים מלאים ומדויקים אודות השינוי  המהותי.

7.         לאור ההלכה הנ"ל אתייחס לטענות התביעה והתביעה שכנגד ואבדוק לגבי הרכיבים השונים האם אכן מדובר בשינוי נסיבות המצדיק שינוי המזונות:

א.         מדור - בעת מתן פסק הדין התובעים התגוררו בדירת הצדדים ופסק הדין לא התייחס לרכיב מדור. הצדדים היו הבעלים של בית  בן 6 חדרים בחולון. שוויו של הבית נאמד ב 360,000 $ ועל הבית לא רבצה משכנתא. בעת מתן פסק הדין במרץ 2005 הצדדים התגוררו יחד בבית .

לאחר פסק הדין למזונות, הנתבע עזב את הבית. התובעת יכלה להמשיך ולהתגורר בבית עם הילדים, אולם בחרה להמשיך בתביעתה לפרוק שיתוף במקרקעין שהוגשה טרם עזיבת הנתבע. פסק דין לפרוק השיתוף ניתן באוגוסט 2005.

לטענת הנתבע, אצה לתובעת הדרך למכור את הדירה למרות שאיפשר לה להמשיך ולהתגורר בבית עד מלאת לקטינה 18. הנתבע  חזר על גרסתו זו מספר פעמים  ראה; עמ' 24 ש' 4, עמ' 26 ש' 3, עמ' 27 ש' 3 ועמ' 27 ש' 12 והתובעת התקשתה להסביר מדוע לא קבלה את ההצעה ועמדה על תביעתה אולם אין מקום לדון בשאלה זו היום, שכן בפועל, ניתן הצו לפרוק השיתוף והתובעת רכשה את חלקו של הנתבע ב 165,000 $. לצורך הרכישה לקחה הלוואה בגובה 50,000 $ בתשלומים בגובה 2,400 ש"ח לחודש ל - 8 שנים עד שהבת תגיע לגיל 21 ועתה מבקשת לחייב את הנתבע ברכיב המדור.

עוד טוענת התובעת כי דמי שכירות באזור עומדים על 1,200 $ והנתבע היה חייב ב 30%.

נשאלת השאלה האם בנסיבות כאלה יש לחייב את הנתבע בתשלום עבור מדור? התשובה היא חיובית.

מדור הוא חלק מהמזונות שעל האב לספק לילדיו ואין לשחררו מחובה זו רק משום שהאשה רכשה לעצמה דירה ומימנה את החלק במשכנתא או הלוואה. על האב להשתתף בתשלום המדור ולא בתשלום המשכנתא, בבחינת שכ"ד רעיוני.