תביעת עיזבון המנוח וילדיו עקב תאונה בה סטתה מכוניתו מן המסלול וגרמה למותו. ביהמ"ש מכריע בין תביעה לפי חוק הפלת"ד לבין תביעה לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה

א. בכתב התביעה שהוגש ע"י עזבון המנוח פארס איוב ז"ל, )להלן: "המנוח"(, אלמנתו שהיא
התובעת מס' 2, וארבעת ילדיהם, התובעים מס' 3 - מס' 6, נטען שבתאריך 1.10.92, סמוך
לשעה 15:00, נסע המנוח במכונית שהיתה נהוגה בידי הנתבע מס' 1 ומבוטחת כדין ע"י
הנתבעת מס' 2, בכביש ירושלים-שכם.

תוך כדי נסיעה סטתה המכונית ימינה ופגעה במבנה שבשולי הכביש. כתוצאה מתאונה זו קיפח
המנוח את חייו, ומכאן התביעה.

ב. בכתב ההגנה טענה הנתבעת מס' 2, )להלן: "הנתבעת"(, שהמנוח איננו "נפגע" כמשמעותו
בחוק הפלת"ד, וכי פטירתו של המנוח נגרמה כתוצאה מפגיעת איבה, לפי חוק התגמולים
לנפגעי פעולות איבה, תש"ל1970-, ולכן, כך נטען, אין לתובעים עילת תביעה כנגד הנתבעת