תביעת עזבון מכח הלכת השיתוף

תביעת עיזבונה של המנוחה ש.י. ז"ל באמצעות מנהל עיזבונה, באשר להיקף העיזבון, בקשר לשני נכסי מקרקעין: מכוח הלכת השיתוף יציר פסיקת בית המשפט העליון, בהתפתחותה מזה שלושה עשורים, זהו נושאו של פסק הדין. (להלן:"המנוחה")

1. המתנגד היחיד להחלת הלכת השיתוף בענייננו, הוא הנתבע מס'1, בניגוד להלכה הכמעט חלוטה בנסיבות כפי שיפורטו בהמשך, במטרה להותיר לעצמו מנה גדולה יותר בעיזבון אביו אשר הלך לבית עולמו קודם לפטירת אמו, בעניין עיזבונה-פסק דין זה. (להלן:"הנתבע")

2. הנתבעת מס' 2 הינה אחותו של הנתבע מס' 1, אשר מאשרת , כי יש להחיל את הלכת השיתוף באשר לשני נכסי המקרקעין: דירה ברח' ... תל-אביב, אשר שימשה את מרפאתו של אביהם המנוח בין השנים 1968-1995, ובית המגורים אשר שימש את המנוחים הוריהם, ברח' ... בהרצליה פיתוח, משנת 1971, ועד לפטירתו של האב המנוח, ביום 15.2.02, למעלה מארבעה עשורים. ( להלן "המרפאה" ו"בית המגורים" )

3. מאחר והנתבעת מס' 2 כאמור, סבורה כי בנסיבות חייהם של הוריה המנוחים יש להחיל את הלכת השיתוף על שני נכסי המקרקעין, הרי שבהמשכו של פסק הדין יהיה התובע: מנהל עיזבונה של המנוחה, והנתבע: בנה של המנוחה, "בנעלי עיזבון אביו המנוח".

 4. העובדות הצריכות לענייננו:

המנוח ב.י. ז"ל הלך לבית עולמו ביום 15.2.02, ובהתנגדות לקיום צוואתו אשר הוגשה על ידי בנו-הנתבע עסקו שלוש הערכאות (בית משפט לענייני משפחה, בית המשפט המחוזי בת"א ובית המשפט העליון).

 המנוחה, אשר הייתה נשואה לו למעלה מארבעים שנה, במועד פטירתו, הגישה ביום 7.4.02 בקשה לקיום צוואתו לרשם לענייני ירושה .

 ביום 3.6.02 הגיש הנתבע התנגדות לקיום הצוואה, וההליך הועבר לבית המשפט לענייני משפחה בר"ג.

 תוך ניהול ובירור ההתנגדות וביום 23.2.04, ובחייה הגישה המנוחה את התביעה, נשוא פסק דין זה, שעניינה כאמור, ומאחר ונכסי המקרקעין המפורטים מעלה היו רשומים על שמו של המנוח, להצהיר מכוח חזקת השיתוף אשר חלה בינה לבין בעלה המנוח, כי מחצית הזכויות בהם שייכות לה.

 ארבעה חודשים לאחר הגשת תביעתה, וביום 24.7.04, הלכה המנוחה לבית עולמה.

 ביום 27.9.04 מינה כב' השופט שוחט, אשר בפניו התנהלו ההליכים בעת ההיא את עוה"ד י. מנדלסון למנהל עיזבונה של המנוחה, לצורך ניהול הליך זה.

5. טענותיו של הנתבע:

 לטענתו, זהו המקרה שאין להחיל את חזקת השיתוף באשר לשני נכסי המקרקעין, כאשר לעניין הנטל, גרסתו היא כי הנטל מוטל על מנהל העיזבון, ועל הנתבעת מס' 2 מדוע יש להחיל במקרה זה את חזקת השיתוף, נטל אשר לטעמו לא הורם.

 ולהלן טעמיו:

 ·למנוחה לא היו זכויות בנכסים אלה, מאחר וערב מותו של המנוח בעלה, הם היו שייכים לו, ולו בלבד.

·המנוח התייחס בצוואתו לנכסים אלה כשלו, וכשלו בלבד, ואף נתן לגביהם הוראות-בצוואתו.

·בכך שהמנוחה הגישה בקשה לקיום צוואתו של המנוח, ותמכה בקשה זו בתצהיר, יש לראותה כמסכימה לכך שנכסים אלה שייכים למנוח, וזו הודאת בעל דין מטעמה, אשר עיזבונה אינו יכול היום לחזור בו-בשמה.

·המנוחה לא הייתה מעורבת בעסקיו של המנוח, ולפיכך אין להצהיר על כי מחצית הזכויות במרפאה, שייכות לעיזבונה.

·העובדה כי המנוח ציווה בצוואתו למנוחה זכות מגורים בבית המגורים מצביעה כי לא הכיר בבעלותה (מחצית) בבית המגורים.