תביעת משמורת קטינות

פסק דין

לפני תביעת משמורת במסגרתה עתר התובע (להלן: "התובע") כי בנותיהן הקטינות של הצדדים XXX ילידת XXX וXXX ילידת XXX(להלן: "הקטינות"), תועברנה למשמורתו – הכל מן הטעמים שיפורטו להלן .

 רקע כללי

1.התובע וגרושתו (להלן: "הנתבעת") שניהם יהודים נישאו זל"ז כדמו"י ביום 29.3.2001.. מנישואין אלו נולדו שתי הקטינות.

2.ביום 15.8.2006 חתמו הצדדים על הסכם גירושין אשר קיבל תוקף של פסק דין בבית הדין הרבני (להלן: "ההסכם"). ביום 2.11.2006 התגרשו הצדדים זמ"ז. על פי ההסכם נותרו הקטינות במשמורת הנתבעת.

3.לאחר הגירושין שבו הצדדים להתגורר יחד. לאחר כשנה נפרדו סופית והתגרשו ב"גט לחומרא" בשנת 2008.

4.במסגרת תביעת משמורת אשר הוגשה על ידי התובע בבית הדין הרבני, גיבשו הצדדים הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין ביום 30.10.2008, נקבע כי המשמורת תהא בידי הנתבעת אולם הסדרי הראייה יהיו כאלה המאפשרים שהיית הקטינות באופן שווה אצל כ"א מהצדדים. עוד הוסכם כי ענייני החינוך של הקטינות יוכרעו במשותף על ידי הצדדים, הוסכם כי הבנות תתחנכנה בחינוך ממלכתי וכל שינוי בזרם החינוך יהיה בהסכמת שניהם.

5.עולה כי לפני כחמש שנים החלה הנתבעת בתהליך חזרה בתשובה כתוצאה ממנו השתנה אורח חייה שינוי מהותי הן בהיבט החיצוני שעה שהנתבעת עטויה בגדים שחורים מכף רגל ועד ראש והן בהיבט האישי, לפיו הנתבעת כמעט פרשה מן החברה וממעטת לצאת מביתה.

כיום כל אחד מהצדדים נשוי בשנית ולו בת נוספת מנישואין אלו.

6.למען שלמות התמונה יצוין כי ביום 3.6.13 עתרה הנתבעת לסילוק התובענה שעניינה משמורת הקטינות, על הסף זאת נוכח טענתה לפיה לבית הדין סמכות נמשכת לדון בתובענה. ביום 28.4.13 ולאחר שנשמעו טענות הצדדים והוגשו סיכומיהם לעניין זה ניתנה החלטתי מנימוקיה לפיה כב' בית הדין הרבני נעדר סמכות נמשכת לדון בתובענה וההליך המשיך להתנהל בבית המשפט למשפחה.

7.ביום 6.6.13 מונתה על ידי המומחית, גב' XXX פסיכולוגית קלינית (להלן:" המומחית") ליתן חוות דעתה בשאלה מהי טובת הקטינות ביחס למשמורתן או הסדר המשמורת, לרבות הקשר עם ההורה השני, בהינתן כי כל אחד מהוריהם מנהל אורח חיים שונה באופן מובהק.