תביעת ידועה בציבור לפיצוי כספי

א. לפנינו תביעתה הממונית של גב' [פלונית] (להלן: "האישה") לקבלת זכויות רכושיות ופיצוי ממוני מבן זוגה [פלוני] (להלן: "האיש").

הצדדים הכירו זה את זה בשנת 1968 כשהחלה האישה לעבוד במפעל שהיה בבעלות האיש שהיה נשוי ואב לששה ילדים. באותה העת היה האיש תעשיין אמיד ובעל רכוש רב. כעבור תקופה לא ארוכה היחסים בין הצדדים הפסיקו להיות מקצועיים בלבד ועברו גם לתחום האינטימי.

מערכת יחסים אינטימית,לא ממוסדת, נמשכה והתקיימה בין הצדדים עד שנת 1982.

בשנת 1982 חתם הבעל על הסכם ממון עם אשת נעוריו ואם ששת ילדיו. במסגרת הסכם זה הוסדרו ענייני רכוש ומזונות, כמו"כ נתן הסכם זה ביטוי לסירובה של אשת הנעורים להתגרש.

מסגרת הדיונים לא אפשרה לבתי הדין אשר דנו בעניינם של הצדדים לרדת לשורש הפירוד בין האיש לאשת נעוריו, אך על פניו, לא ניתן לשלול את האפשרות המסתברת שמערכת היחסים האינטימית בין האיש והתובעת - פילגשו הצעירה, תרמה לפרידה של האיש מאשת נעוריו.

בשנת 1982 החליטו האיש והאישה, שכאמור קיימו מערכת יחסים אינטימית לא ממוסדת - ל'מסד' את מערכת היחסים ביניהם.

ב. ביום 1.8.1982 חתמו האיש והאישה על 'זיכרון דברים' להסדרת היחסים ביניהם.

בסעיף 2 לזיכרון הדברים נכתב שהבעל הציג ואף מסר לידי האישה את פסק הדין אשר אישר את הסכם בינו ובין אשת נעוריו אשר לפיו סידור גט בין האיש ובין אשת הנעורים נתון לרצונה של אשת נעוריו. האישה מצהירה בזיכרון הדברים שקראה את פסק הדין והבינה אותו היטב.

האיש מתחייב בזיכרון הדברים שבמידה ויקבל גט מאשת נעוריו יישא את האישה כדמו"י.

הצדדים גם הסדירו בזיכרון הדברים עניינים רכושיים. סעיף 4(ב) להסכם קובע שאם חייהם המשותפים של הצדדים יעלו יפה, במסירות ונאמנות של האישה לאיש עד ליום פטירתו, תזכה האישה לקבל ללא תמורה את דירת הבעל אשר תשמש למגורי הצדדים על כל תכולתה, אשר תירשם על שמה ועל שם הילדים המשותפים - אם יהיו כאלה. כמו"כ נקבע שאם האישה תסתלק לבית עולמה לפני האיש, כל רכושה יעבור לאיש ולילדיהם המשותפים -אם יהיו כאלה.

בסעיף 5 לזיכרון הדברים נקבע שבגין היחסים המצוינים השוררים בין הצדדים הוחלט שלא לקבוע נזקים למקרה של הפרת זיכרון הדברים ביניהם והם משאירים את ההכרעה לפסיקת ביהמ"ש אזרחי אשר יפסוק ביניהם.

ביום 17.8.1984 חתמו הצדדים על נספח - תוספת לזיכרון הדברים וזאת נוכח העובדה שהבעל מכר את הדירה ששימשה למגוריהם ורכש תמורתה דירה אחרת.

עיקרה של התוספת לזיכרון הדברים היא קביעה שדינה של כל דירה חליפית בה יתגוררו הצדדים יהיה כדינה של הדירה המקורית.

ג. לצדדים נולדו במשך השנים שלוש בנות, כיום כולן בגירות. בשנת 2003 עלו יחסי הצדדים על שרטון. לצדדים גרסאות שונות בדבר שורש העימות ביניהם שהביא לפרידתם בשנת 2005 לאחר 23 שנות חיים משותפים.

האישה טוענת שיחסי הצדדים עלו על שרטון נוכח העובדה שהתגלה לה שהנתבע מוליך אותה שולל ומסרב לגרש את אשתו הראשונה. כמו"כ טוענת האישה שהבעל נהג כלפיה באלימות גופנית ונפשית.

מנגד, טוען הבעל שהאישה נטשה אותו לעת זקנתו בשל גילו המבוגר והעובדה שירד מנכסיו. הבעל גם טוען שהאישה היא זו שנקטה באלימות וכראיה לדבריו מציג כתב אישום שהוגש כנגדה. מי מבין שני הצדדים אשם בפירוק הזוגיות אין אנו יודעים. כבמקרים רבים, יתכן שניתן לתלות אשם - ולכל הפחות אשם תורם בשני הצדדים.

מכל מקום, בית הדין מביע תמיהה על טענתה של האישה, שהופתעה לגלות לאחר למעלה מעשרים שנות זוגיות, שהאיש לא יוכל לשאת אותה לאישה כדמו"י, וזאת נוכח העובדה שהמצב המשפטי, ולפיו גירושיו של האיש מאשת נעוריו אינם תלויים בו אלא באשת נעוריו, והעובדה שאשת נעוריו מסרבת להתגרש הובהרה לה היטב טרם מיסוד הקשר ביניהם.

טענות האישה בדבר אלימות כביכול של הבעל לא הוכחו. בית הדין גם סבור שלא ניתן לקבוע שהאיש הוא זה שיזם את הפירוד בין הצדדים. כמו כן, התנהלותם של בנותיהם המשותפות הבגירות של הצדדים אשר נשארו נאמנות דווקא לאב, אינה תורמת לחיזוק גרסתה של האישה בדבר שורש העימות אשר גרם לפירוק הזוגיות.

ד. הצדדים מנהלים הליכים משפטיים כבר למעלה מ-6 שנים.