תביעת דמי שכירות מישיבה ואחריות אישית של חברי עמותה

א) התובע בתיק זה, מר א' י' חבר ועד ביהכ"נ אה' יצ', הגיש תביעה בשם ועד ביהכ"נ, כנגד הרבנים אלמוני ופלוני. בכתב תביעתו כותב הלה:

"הנ"ל שכרו מבנה + שירותים מביהכנ"ס אה' יצ' וכו', חתמו על חוזה שכירות ולא עמדו בתשלומים למרות הבטחות חוזרות ונשנות לשלם את החוב לא שילמו לביהכ"נ, סה"כ חוב נכון לספטמבר 99 150,000 ש"ח,

נ"ב: לא שילמו עבור חשמל, הנ"ל הפרו את החוזה בצורה בוטה וניצלו את מתפללי ביהכ"נ".

הנתבעים עשו כל טצדקי לדחיית מועדי הדיון, לאחר שהנתבעים לא הופיעו לשני מועדים שנקבעו להם הוציא ביה"ד בי"ז חשון תשס"א פסק דין ובו נקבע:

"הנתבעים הנ"ל לא הופיעו לדיון וזאת למרות שהוזמנו לביה"ד פעמיים כדין, לאור הנ"ל ביה"ד קובע:

א} הנתבעים הרבנים אלמוני ופלוני מסרבים לדין תורה וכו'".

ב} תוקפו של כתב סירוב זה הוא החל מתאריך י' טבת תשס"א.

בעקבות פסק דין זה כתבו הנתבעים מכתב לביה"ד ובו העלו טענות מטענות שונות, להצדקת מעשיהם. במכתבם מבקשים הנ"ל מביה"ד לבטל את כתב הסירוב ולקבוע תאריך נוסף לדיון. ביה"ד הביע דעתו בהחלטתו מיום ט' כסלו על "העובדות" שהובאו במכתבם של הרבנים הנתבעים. ביה"ד נענה לבקשתם וקבע מועד נוסף לדיון.

בסופו של דבר הדיון הראשון בתביעה זו נערך בי"ב אדר תשס"א. בפני ביה"ד הופיעו התובע מר א' י' והרב פלוני. הרב אלמוני שלח מכתב ובו יפה את כוחו של הרב פלוני ליצגו בדיון.

בדיון התברר שביהכנ"ס אה' יצ' השכיר לישיבת עו' החל משנת 93 מבנה הצמוד לביהכנ"ס. שכר הדירה נקבע ל 250$ לחודש. בפני ביה"ד לא הוצג בזמן הדיון הסכם השכירות המקורי אלא רק הסכם שכירות המשכי. בהמשך הדיונים ולאחר זמן רב הוצגו בפני ביה"ד כל ההסכמים שנערכו בין הצדדים.

מהסכם השכירות שנחתם בד' חשון תשנ"ח ושכותרתו "המשך הסכם שכירות" עולה, שבין הצדדים נחתם הסכם שכירות ב 15.8.94 (הסכם שהיה המשך להסכם קודם). לפי דברי הצדדים בדיון שנערך בביה"ד, בהסכם זה נקבע שדמי השכירות יהיו בסך 250$. בהסכם השכירות המחודש, שתחולתו משנת 97, נוסף מבנה מאחור שהוגדל על ידי הישיבה ודמי השכירות נקבעו ל800$ לחודש. כמו כן תובע התובע לשלם לביהכנ"ס תשלום עבור השימוש בחשמל ובמים, סכומים שלטענתו שולמו על ידי ביהכנ"ס.

דיון זה נערך בהרכב חסר של ביה"ד. מלבד זאת בין זמן הדיון לזמן שהתיק הגיע לידי כתיבת פסק דין, התחלף הרכב ביה"ד, ולכן הוחלט על ידי ביה"ד לערוך דיון נוסף לצורך הוצאת פסק דין כחוק.

בז' כסלו תשס"ג נערך דיון בו הופיע התובע בלבד. בעקבותיו נמסרו לביה"ד מכתבים והומצאו מסמכים שבעקבותיהם נערך דיון נוסף בט' אדר תשס"ג. שבו הופיעו שני הצדדים.

גם אחרי דיון זה נמסרו תגובות הצדדים שצורפו לתיק, דבר שגרם להארכת הזמן, עד לנתינת פסק הדין. ביה"ד קובע עוד שגם כיום אין בתיק כל המסמכים הדרושים לבירור מוחלט של העובדות. לביה"ד לא ידוע אם אין מסמכים נוספים או שישנם ומשום מה לא נמסרו לביה"ד. בכל אופן ביה"ד ישתדל להוציא פסק דינו לפי החומר שלפניו.

ב) לפני שנבוא לבירור העובדות ולמתן פסק דין, ביה"ד רואה לנכון להתנצל בפני הצדדים על העיכוב בהוצאת פסק דין. עיכוב שנבע שלא ח"ו מתוך זלזול בבעלי הדין, אלא מחמת העומס הגדול המוטל על הרכב בית דיננו. והשתדלות ביה"ד לכתוב פסקי דין מנומקים היטב, כדי שבעלי הדין ידעו מהיכן דנם ביה"ד וכמבואר בחו"מ סימן י"ד ס"ד. מסיבה זו ביה"ד נאלץ להשהות מתן פסקי דין בתיקים בהם נצרך בירור רב יותר וכתיבת פסק דין ארוך ומנומק. סדר הטיפול בתיקים אלו שבהם כתיבת פסק הדין אורכת זמן רב, נקבע בעיקר לפי הזמן בו הגיעו התיקים לבשלות לכתיבת פסק דין והיינו שנסתיימו כל הטיעונים והוצגו כל המסמכים לביה"ד, וכמובן שביה"ד נאלץ לפעמים להקדים כתיבת פסקי דין בנושאים שאיחור במתן פסק הדין סופו להביא לנזק לשני הצדדים. ביה"ד מודע לטענת התובע שלפי הכתוב בתקנות הדיון חובה על ביה"ד לתת פס"ד או החלטה עד תום 60 יום מיום הדיון האחרון. אכן כך אנו נוהגים ברוב רובם של התיקים, אך מה נעשה ומה שהלב חושק הזמן עושק ואין באפשרותינו לעמוד בתקנה זו בכל המקרים המובאים לפנינו, ותיק זה הוא בין התיקים שזמן הטיפול בו ארך מעבר לזמן הקבוע בתקנות, אך כאמור לעיל לא היתה כל כוונת זדון או התרשלות כלשהי בכתיבת פסק הדין, אלא שהנסיבות אנסו את ביה"ד. יש לציין שכפי העולה מהחומר שבתיק, תיק זה הגיע פעמיים לידי הדיינים לצורך כתיבת פסק הדין ורק משהובא לפניהם אחרי שהיה מונח בין התיקים העומדים לכתיבת פסק דין, נתברר שאין ביכולת ביה"ד להוציא פסק דין מהסיבות שנכתבו בהחלטות אלו.

ג) ועתה ננסה לברר העובדות העולות מתוך התיק, טענות התובע, ותשובת הנתבעים, ביה"ד ינסה לעמוד על אמיתות הענינים, בירור סכום התביעה, ובירור טענות הנתבעים, ומה ערכם המשפטי של טענות ותשובות אלו.

אין חולק שישיבת עו' פעלה במבנה ביהכנ"ס אה' יצ' החל משנת 93 ועד ה 8/99. לאחר מכן נסגרה הישיבה והופסק השימוש במבנה ביהכנ"ס. יש עלינו לברר מהו סכום דמי השכירות אותו התחיבה הישיבה לשלם עבור כל אחד מהחודשים בשנים אלו, מכיוון שגם הנתבע הזכיר בפני ביה"ד סכומים שונים שלטענתו הנתבעים חייבים לו. כמו כן יש לנו לברר טענות הנתבעים הרוצים להפטר מחובם בשתי טענות, טענת פרעתי, וטענה נוספת אותה טענו במכתבים ואף בפני ביה"ד ולפיה השקיעו כספים להשבחת ביהכנ"ס. לטענתם, סכומים אלו צריכים להיות מקוזזים מחובם לביכנ"ס. טענה נוספת שנטענה בפני ביה"ד היתה, שאף אם ביה"ד ימצא שאכן יש חוב של הישיבה לביהכנ"ס, אין כיום ממי לתבוע מכיוון שהחוזה נחתם בין הישיבה שהתפרקה לביהכנ"ס ולישיבה אין כיום נכסים. הנתבעים טענו שהם חתמו בתור חברי העמותה שהקימו את הישיבה, אך חוב התשלום אינו מוטל עליהם אלא על העמותה.

כאמור לעיל, הסכם השכירות המקורי והראשוני שנערך בין הצדדים בשנת 93 וכן ההסכם משנת 94 לא הוצגו בפני ביה"ד בשעת הדיון, וכפי שביה"ד אכן העיר בדיון שנערך בט' אדר תשס"ב. לפיכך לא ידוע לביה"ד במה התחייבו השוכרים מלבד דמי השכירות. מתוך דברי הנתבע בדיון שנערך בי"ב אדר תשס"א וז"ל: "ניתנו מספר תשלומים עבור חשמל ומים היה שם שעון משנה", משמע שהשוכרים התחייבו לשלם גם חשמל ומים מלבד דמי השכירות. אמנם בדברים שנאמרו ע"י הנתבע בדיון שנערך בט' אדר תשס"ב ישנה הודאה שעל הישיבה היה לשלם הוצאות החשמל בהם השתמשה, אך יש כפירה בחובתם לשלם עבור המים, משום שלטענתם גם ביהכנ"ס לא שילם מים. אך למעשה אין נפק"מ בזה, שהרי התובע בדבריו בדיון אמר שמוותר על חוב המים, ומשכך אין לנו לדון רק לענין חוב השכירות וחובות החשמל.

ד) אמנם לצורך בירור טענות הצדדים יש לנו להעתיק לשון הסכם השכירות שכותרתו: "המשך הסכם שכירות". הסכם זה נכתב על הדף הרשמי של ת"ת עו' - ת"ת - מרכז להחדרת ערכים עו' נתניה", ההסכם נכתב בצורת מכתב שנשלח להנהלת ביהכנ"ס אה' יצ' על ידי מר א' י' (התובע). בשולי המכתב החותמים על ההסכם הם: המרכז להחדרת ערכים ע"י אלמוני - פלוני ובית הכנסת אה' יצ' ע"י מר א' י'. וז"ל סעיפי ההסכם הנוגעים לעניננו: