תביעת בעלות מכוח עסקת מתנה על פי דיני המג'לה

1.         תביעה להצהיר שהמקרקעין הידועים כגוש **** חלקה *** ברח' *********** 30 תל אביב  [להלן: "המקרקעין"] הינם חלק מעיזבון המנוח יעקב בן אברהם ז"ל [להלן: "יעקב"] מכוח עסקת מתנה שנערכה ב-30.11.52 בין יעקב לבין אמו.

            המקרקעין היו בבעלות האם נזלי בן אברהם ז"ל [להלן: "האם"]. שטחם של המקרקעין 224 מ"ר. על המקרקעין היה בנוי בניין. האם התגוררה בדירה בקומה השנייה, ושתי הדירות בקומה הראשונה הושכרו ע"י האם.

            האם הלכה לבית עולמה ב-13.2.61. לאם היו שלושה ילדים: רחל לוי ז"ל        [להלן: "רחל"] שהלכה לבית עולמה ב- 4.11.83, אסתר יהושע ז"ל [להלן: "אסתר"] שהלכה לבית עולמה ב-9.3.99, ויעקב שהלך לבית עולמו               ב-12.1.12.   

            התובעים 1-3 הינם היורשים של יעקב מכוח צו ירושה. הנתבעים 1 ו-3   הינם היורשים של רחל . הנתבע 2 הינו היורש של אסתר. הנתבעים 4-5 הינם היורשים של צמח לוי ז"ל - בנה של המנוחה רחל.

2.         על עסקת המתנה הנטענת מ-30.11.52 חל מכוח סעיף 8 לחוק המתנה תשכ"ח- 1968 הדין הישן - דיני המג'לה.

            בע"א 588/81 ציזיק נ' הורביץ פ"ד מ(1) 321, 325 אמר כב' השופט ברק:

"עפ"י דיני המג'לה מתנה מושלמת במסירה ובנטילה ... דא עקא שעל פי הוראות פקודת העברת קרקעות [סעיף 4], העברת מקרקעין - ודבר זה כולל בחובו העברת מקרקעין בדרך מתנה - אינה תקפה בלא רישום, ורישום לא התקיים בענייננו... עניין לנו לא בהעברה ממש אלא בהתחייבות ליתן מתנה. על התחייבות שכזו הרכיב הדין הישן את דיני היושר, על פיהם אין אוכפים התחייבות ליתן מתנה ואין משתיקים נותן מתנה מלחזור בו מהתחייבותו... במקרה שלפנינו לא נעשה דבר כדי לרשום את ההעברה, ועל כן נראה לי כי לפי הדין הישן לא ניתן לאכוף את התחייבותו של המנוח... ".

            הדין הישן קבע שמתן תוקף למתנה במקרקעין מצריך קיום שני יסודות מצטברים:

[א]      מסירה ונטילה עפ"י דיני המג'לה. פעולות אלה יכולות להיעשות פיזית כדוגמת מסירת חזקה או קונסטרוקטיבית כדוגמת מסירת ייפוי כוח בלתי חוזר [ראו: ע"א 669/77 אייזנשטיין נ' רייזמן פ"ד ל"ב(2) 457].

[ב]       רישום הזכות ע"ש מקבל המתנה במרשם המקרקעין. הפסיקה שדנה בדין הישן הרכיבה את דיני היושר על דיני המתנה של המג'לה, וקבעה שבטרם רישום הזכויות במרשם המקרקעין - לא ניתן להיבנות מדיני המתנה של המג'לה. ריכוך לפסיקה זו נעשה כאשר נפסק  שגם מתן ייפוי כוח בלתי חוזר ע"י נותן המתנה יכול להיות תחליף לרישום הזכויות במרשם המקרקעין [ראו: ע"א 80/72 זידאן נ' זידאן פ"ד כ"ז(1) 487].

3.         התובעים מסתמכים בתביעתם מכוח עסקת המתנה על שני מסמכים:

[א]    חוזה שכירות בין האם ויעקב לבין השוכר מר אללו יצחק מ-30.11.52.  בחוזה הוספו בכתב יד בתחתית העמוד המילים: "הבית שייך לבן יעקב בן אברהם"  -  מוצג ת/1.     

[ב]  תשריט הבניין בו מצוין באחד מהעמודים בכתב יד: "הנכס שייך לבן יעקב בן אברהם" - מוצגים ת/7 ו-ת/2. אין תאריך לצד הכיתוב. בתחתית הכיתוב מופיעות חתימות.  

למרות שהמסמך שהוצג להוכחת המתנה [מוצג ת/1] הינו משנת 1952 - התביעה לרישום הבעלות מכוח עסקת המתנה הנטענת הוגשה רק                ב-25.5.2010 - בחלוף 58 שנים ממועד עריכת המסמך.

ב- 13.2.61 האם בעלת הזכויות במקרקעין הלכה לבית עולמה. ב- 16.2.62  ניתן צו ירושה בעניין עיזבונה ע"י ביהמ"ש המחוזי. עפ"י צו הירושה ירשו את עיזבונה שלושת ילדיה בחלקים שווים. ב- 5.11.96 נרשם צו הירושה במרשם המקרקעין, והזכויות הקנייניות במקרקעין נרשמו ע"ש שלושת הילדים בחלקים שווים.

כל העדים שהיו מעורבים בעסקת המתנה הנטענת הלכו לבית עולמם לפני הגשת התביעה, והיחיד שהעיד בפני ביהמ"ש, ושהייתה לו ידיעה ישירה בעניין - היה יעקב, שעדותו נשמעה במסגרת עדות מוקדמת. 

עפ"י עדויות יעקב, ושלום- בנו של יעקב, המסמכים, שהוגשו להוכחת עסקת המתנה [מוצגים ת/1 ו-ת/7], נמצאו ע"י יעקב ושלום בביתו של יעקב בשנת 05', לאחר פטירת אשתו. חרף כך התביעה הוגשה רק במאי 2010.

המסמכים הנ"ל היו בידיעת יעקב במשך כל השנים, שהרי יעקב העיד שנכח במועד עריכתם, וחרף כך נטען שנמצאו לראשונה בבית יעקב רק בחלוף 53 שנים ממועד עריכתם.

4.         מחומר הראיות שהובא בפני ביהמ"ש ניתן לקבוע שלא הוכח שנערכה עסקת מתנה בין האם לבין הבן יעקב בשנת 52'. לא הוכחה גמירת דעת של האם להקנות ליעקב את המקרקעין במתנה. לא ניתן לראות במסמכים שהוצגו הודאה במסירה ונטילה של המתנה כמשמעותן בדיני המג'לה. עסקת המתנה לא הושלמה ברישום במרשם המקרקעין בחיי האם עד לפטירתה, האם לא חתמה על מסמכים על מנת שהמתנה תושלם ברישום, ועל פי סעיף 4 לפקודת העברת קרקעות - הפעולה בטלה מעיקרה ואינה תקפה. הטעמים לקביעות אלה הינם כדלקמן: