תביעת אשה למזונותיה ומזונות הקטינים שעה שבני הזוג בני העדה הקובטית

מבוא

1.       עסקינן בתביעת אישה (להלן: " התובעת") למזונותיה ומזונות קטינים מאביהם (להלן: " הנתבע").

2.       התובעת והנתבע נוצרים, בני העדה הקובטית, נישאו זו לזה בטקס דתי ביום -.-.1999. מברית נישואין זו נולדו לבני הזוג 4 ילדים: ס. יליד 10.2.1992,  מ. ילידת 29.5.1993, נ. יליד 29.10.1997 ו-ק. ילידת 27.8.2002.

3.       הצדדים התגרשו זו מזה ב-7-8/2008, בהתאם להצהרתם בדיון שהתקיים בפני בית המשפט.

טענות הצדדים

4.       הצדדים חלוקים הם בשני עניינים עיקריים: נסיבות פרידתם וכן הכנסות כל אחד מהם.

5.       לעניין נסיבות פרידתם, טוענת התובעת, כי בחודש אוגוסט 2008 התגלתה אצל אמה מחלת הסרטן ומאז נאלצה להיצמד למיטתה, לטפל בה ולהשגיח עליה בבית החולים, עד אשר ביום -.-.2008 נפטרה אמה. במשך תקופה זו דאג הנתבע לרוקן את דירתם המשותפת, להוציא את כל הרהיטים ומוצרי החשמל ואף חפצים אישיים של התובעת, לרבות בגדיה, והעבירם לדירה אחרת. הנתבע סירב לחזרת התובעת לביתה ואף התנה זאת בתשלום סך של 200,000 ש"ח. 

עוד טוענת התובעת, כי במהלך חיי הנישואין סבלה מאלימותו המילולית, הנפשית ואף הפיזית של הנתבע שנהג לתקוף אותה באופן מתמיד, דבר אשר אילץ אותה להגיש נגדו תלונה במשטרה שבעקבותיה נפתח נגדו תיק פלילי והוא הורשע במסגרתו (ת"פ --בכג/05) בגין עבירה של תקיפה הגורמת חבלה בנסיבות מחמירות. במסגרת הרשעתו הוא נידון, בין היתר, לששה חודשי מאסר בפועל שרוצו בעבודות שירות.

מאידך גיסא, טוען הנתבע, כי ההתנהגות האלימה היה מנת חלקה של התובעת. התובעת התנהגה אל הנתבע באלימות מילולית ונפשית וכך גם כלפי הילדים שסבלו ממנה בשל יחסה המעליב שהתלווה במכות וצעקות. הנתבע מסביר התנהגות זו בשל הפער החברתי ששרר ביניהם בשל משפחות המוצא -היא ממשפחה אמידה ואילו הוא ממשפחה פשוטה שמתקיימת מעמל כפיה. הנתבע מוסיף וטוען כי התובעת היא זו שניתקה את הקשר עם ילדיה מעצם שהותה אצל הוריה.

6.       ואילו לעניין הכנסותיהם, כל צד טוען כי הצד השני מסתיר מעיני בית המשפט את העובדות לאשורן. כך טוענת התובעת, כי בהתאם להצהרות הנתבע הוא משתכר סך של 4,947 ש"ח, הכוללים: קצבת הבטחת הכנסה בסך 3,110, קצבת ילדים מהמוסד לביטוח לאומי בסך של 1,237 ש"ח והכנסה מעבודות מזדמנות בסך של 600 ש"ח. אולם לטענתה הנתבע עובד בעבודות חשמל וגבס באופן קבוע ומהן משתכר ממוצע של 5,000 ש"ח. ובכך מסתכמת הכנסתו בסך של 9,947 ש"ח לחודש.

ואילו לעניינה, טענה התובעת, כי אכן נהגה לעבוד בעבודה חלקית שממנה השתכרה סך של 1,800 ש"ח, אך כיום היא מובטלת.

ומנגד טוען הנתבע כי הכנסתו מסתכמת ב- 4,291 ש"ח, הכוללים: קצבת הבטחת הכנסה בסך 3,110, קצבת ילדים מהביטוח הלאומי בסך של 581 ש"ח והכנסה מעבודות מזדמנות בסך של 600 ש"ח, כאשר מנגד הוא משלם בעבור שכירות דירה סך של 1,300 ש"ח ותשלומים אחרים, כגון ארנונה, מים, חשמל, טלפונים, בתי ספר, בגדים, ספרים, אוכל ושתיה.

לטענתו התובעת עובדת במשרה מלאה וזאת למרות הכחשתה וטענתה שפוטרה מעבודתה ומשכורתה מסתכמת בסך של 5,500 ש"ח. יתרה מכך היא גרה בבית אביה, לא משלמת פרוטה, לא עבור מדור או הוצאות מחייה אחרות ואף מחזיקה במנוי במכון כושר ומשתתפת בכל האירועים והמסיבות הפרטיות והציבוריות.

7.       הנתבע מוסיף וטוען כי התובעת זנחה את ילדיה, ולאורך תקופת מחלת אימה לא יצרה כל קשר עם ילדיה ואף סירבה לדבר עם ביתה הגדולה. התובע הוא זה שדואג לילדיו, ללימודיהם, ולכל צורכיהם. התובע מצהיר כי הוא מוכן ואף ביכולתו לספק לילדים מסגרת משפחתית חמה והרמונית, מסוגל להעניק להם את התנאים החומריים והפסיכולוגיים הדרושים להם לגידולם וכי הוא מסוגל למלא תפקיד זה בהצלחה בקביעות וביציבות, להעניק להם בטחון, שייכות ותמיכה ובנוסף ידאג לקיום קשרי הילדים עם אמם.

עוד טוען הנתבע כי על פי הדין האישי - חוק המשפחה הביזנטי, , הילדים אמורים להתגורר אצל אביהם היות והוא אב המשפחה, ורק במקרים נדירים (עד לגיל 7 שנים) יגורו אצל אימם.

השתלשלות ההליכים

8.       בנוסף לתביעה זו הוגשו עוד שתי תביעות הדדיות למשמורת על הילדים. מספר דיונים התקיימו במסגרת התיקים שבכותרת, וכן מספר החלטות ניתנו לעניין משמורת על הילדים, לפיהן בית המשפט אימץ את המלצות תסקירי פקידת הסעד אשר המליצו על משמורת הילדים בידי אביהם והסדרי ראיה עם האם.

9.       בדיון שהתקיים ביום 17.3.2010, הסמיכו הצדדים את בית המשפט להכריע בכל התיקים על פי סמכותו המעוגנת בסעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב]. 

במקביל ראיינתי את הקטינים ביחידת הסיוע שליד בית המשפט ובנוכחות עו"ס היחידה.