תביעות צפת נ' מ.

בפתח דברי, אני מודיעה כי החלטתי לזכות את הנאשם.

כפי שיפורט בהמשך, הגעתי למסקנה כי החיפוש אשר נערך ברכבו של הנאשם היה מנוגד להוראות החוק.

בנוסף, מצאתי כי במקרה זה, הסכין שנמצא ברכב באותו חיפוש איננו קביל כראייה, בשל הפגמים שנפלו בחיפוש.

לבסוף, הגעתי לכלל מסקנה כי בלא ראייה זו, שהנה אותו הסכין, אין המאשימה עומדת בנטל ההוכחה, ולפיכך הנאשם זכאי.

אנמק כעת בהרחבה את נימוקי החלטתי.

1.ביום 16/5/16 הוגש נגד הנאשם כתב אישום שייחס לו עבירת החזקת סכין שלא למטרה כשרה – לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

על פי המיוחס לו בכתב האישום, ביום 1/4/16, סמוך לשעה 09:30, בקבר הרשב"י שבהר מירון, במהלך חיפוש חוקי ברכבו של הנאשם, נתפס הנאשם כשהוא מחזיק סכין קומנדו שהוחבאה מתחת לכסא הנהג, בלי שעלה בידו להוכיח כי החזיקה למטרה כשרה.

2.ביום 11/9/16 כפר הנאשם במיוחס לו, והתיק נקבע להוכחות. יריעת המחלוקת התמקדה בשאלה אחת בלבד, והיא שאלת חוקיות החיפוש שנערך ברכבו של הנאשם, בבחינה האם התקיימה דרישת החשד הסביר הדרושה לביצוע החיפוש.

אסקור לפיכך תחילה את המתווה הנורמטיבי הרלוונטי לדיני החיפוש החלים בענייננו.

3.החיפוש ברכבו של הנאשם נעשה על ידי שוטר ללא צו שיפוטי.

סעיף 29 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969, קובע כדלקמן: