תביעות צפת נ' סברה

גזר דין

1.נגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין ביצוע עבירה של חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות - כשהעבריין נושא נשק קר, לפי סעיפים 334 ו-335 (א) (1) לחוק העונשין תשל"ז – 1977 (להלן – חוק העונשין). על פי עובדות כתב האישום, ביום 14.2.12, בעת היותו בקצרין, במהלך ויכוח של הנאשם עם המתלונן, הוא יצא מרכבו, הכה את המתלונן ופצעו בפניו באמצעות מברג. כתוצאה מכך, נפצע המתלונן בלחיו השמאלית ומעל לסתו התחתונה.

2.בדיון ביום 19.2.12 הודיעו באי כוח הצדדים כי הגיעו להסדר טיעון, על פיו יודה הנאשם בעובדות כתב האישום, יורשע וישלח אל שירות המבחן לקבלת תסקיר לעונש, אשר לא יהא בו כדי לחייב את הצדדים. לאחר שהנאשם אישר כי הוסבר לו כי בית המשפט אינו כפוף לתנאי ההסדר, הוא הצהיר כי ההסדר נעשה על דעתו ובהסכמתו והודה בעובדות כתב האישום. לאור הודאתו זו, הרשעתי את הנאשם בביצוע העבירה בה הואשם כאמור.

3.הסדר טיעון לא כלל "ריכוך" של כתב האישום או סיכום לגבי העונש. הנני מאמצו ואינני רואה מקום להתערב בו.

4.תסקיר שירות המבחן מיום 16.4.12 סוקר את הרקע המשפחתי והתעסוקתי של הנאשם, ומעלה המלצות טיפוליות – שיקומיות. הנאשם, יליד 1988, הינו בן לאב אלכוהוליסט שאינו עובד ואם הסובלת מבעיות רפואיות קשות. ביחד עם חמשת אחיו ואחיותיו הוא גדל בעזובה ריגשית, בתחושת בדידות ותוך מילוי תפקיד הורי עבור אחיו הקטנים, שלא התאים לגילו ולהתפתחותו. אף שסיים שנים עשר שנות לימודים, הוא לא הצליח להתמיד במקומות העבודה השונים בהם הועסק. קצינת המבחן אפיינה את מעשה העבירה שביצע הנאשם כביטוי החצנה של מצוקתו הנפשית ואף העריכה כי יתכן וחריפות תגובתו העניקה לו תחושה רגעית של חוזק ובטחון.

מאחר והנאשם נטל אחריות על המעשה, והביע נכונות להשתתף בהליך של צדק מאחה, המליצה קצינת המבחן לדחות את מתן גזר הדין כדי לאפשר לשירות המבחן למצות הליך זה, או, לחילופין, להטיל צו מבחן.

5.טיעוני המאשימה לעונש – בא כוח המאשימה עמד על חומרת מעשה האלימות שביצע הנאשם, אשר בעבר הקרוב כבר הועמד לדין בגין תגרה במקום ציבורי. מעורבותו הפעם בעבירת אלימות, תוך שימוש במברג, מצביעה על עליה בדרגת האלימות בה נוקט הנאשם, אשר רק במזל לא הסתיימה בתוצאה חמורה יותר.

6.ראיות המאשימה לעונש – המאשימה הציגה את גיליון המרשם הפלילי של הנאשם ואת הסיכום הרפואי של המרכז הרפואי "זיו" בצפת אודות הפגיעה שפגע הנאשם במתלונן.

על פי גיליון המרשם הפלילי (ת/2) קבע בית המשפט ביום 15.7.10 בת"פ 508-07-08 כי הנאשם עבר עבירה של תגרה במקום ציבורי אך נמנע מלהרשיעו, והסתפק בחיובו בחתימה על התחייבות. מעבר לזאת, אין לנאשם עבר פלילי.

על פי מסמך "סיכום ביקור במחלקה לרפואה דחופה" מיום 14.2.12 (ת/1), למתלונן, בן עשרים ושבע, נגרמו פצע מעל לסתו התחתונה ופצע שטחי בלחיו השמאלית.

7.טיעוני הסנגור לעונש – הסנגור הדגיש כי המעשה שביצע הנאשם לא תוכנן על ידו מראש וכי הנאשם נטל עליו אחריות ומשפחתו אף פיצתה את המתלונן. הוא ביקש לאמץ את המלצות התסקיר, וגרס כי אי קבלתן והטלת עונש מאסר תפגע מבחינה כלכלית בבני משפחת הנאשם.

8.דבר הנאשם - הנאשם הביע צער והדגיש כי מעשהו נבע מפחד ובלבול, שנגרמו כתוצאה מאמירות פוגעות שנאמרו כלפיו ביום האירוע.

9.חומרת העבירה - חוק העונשין קובע עונש מאסר של שלוש שנים על מי שפוצע חברו שלא כדין, וכפל עונש זה כאשר הפציעה מבוצעת כשהעבריין נושא נשק חם או קר.

בית המשפט העליון הביע, לא אחת, את עמדתו באשר למדיניות הענישה בעבירות של אלימות. בפסקה 8 לפסק דינו של כבוד השופט ג'ובראן בע"פ 6999/09 שריתה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 4.5.10) נאמר:

"אל מול אלימות שכזו המכרסמת ביסודות חברתנו הדמוקרטית יש לנקוט בענישה מרתיעה מאחורי סורג ובריח. מצווים אנו ליתן ידנו למלחמה העיקשת בתופעת הבריונות שפשטה בארצנו, וידע כל מי שנוטל לעצמו את החרות לנהוג באלימות, כי הוא עלול לשלם על כך בחרותו. "יש לשוב ולהדגיש כי זכותו של כל אדם לחיים ולשלמות הגוף היא זכות יסוד מקודשת ואין להתיר לאיש לפגוע בזכות זו. יש להלחם באלימות שפשטה בחברה הישראלית על כל צורותיה וגווניה, אם בתוך המשפחה ואם מחוצה לה, אם בקרב בני נוער ואם בקרב מבוגרים. זהו נגע רע שיש לבערו מן היסוד" (ע"פ 3863/09 מדינת ישראל נ' חסן (פורסם בנבו, 10.11.2009))".

ראו גם בע"א 1706/10 טגאפו נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 31.1.11), שם ייחד כבוד השופט רובינשטיין פסקה בפסק דינו אודות המקום הרב אשר מקדיש עולם המורשת היהודית והמשפט העברי למאבק באלימות.

10.על הצורך בנקיטת מדיניות של ענישה מרתיעה שלפיה ככלל יש לתת משקל מועט באופן יחסי לנסיבותיו האישיות של הנאשם כאשר מדובר בעבירות שתדירותן הולכת וגוברת - של אלימות, על סוגיה השונים, במועדונים ובמקומות בילוי עמד לאחרונה בית המשפט העליון בע"פ 7477/08 גץ נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 14.11.11). וראו גם: ע"פ 3562/09 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 20.7.05); ע"פ 8828/08 ניאזוב נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 3.2.11).

על מכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול, בבואו לגזור את הדין בעבירות אלימות, עמדה כבוד השופטת נאור בפסקה 21 לפסק דינה בע"פ 7374/07 שמאי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 16.11.09):

"בתי המשפט קשובים למתרחש בחברה והם מצווים לפעול אל מול תופעות חברתיות שליליות ההולכות ומחמירות. הדבר אינו מבטל את ההתחשבות בשיקולי ענישה ספציפיים".

11.שיקולים לחומרה - להט הויכוח של הנאשם עם המתלונן הביא אותו לצאת מרכבו ובידו מברג. הוא התכוון לעשות שימוש אלים במברג, ואכן השתמש בו כנשק קר לצורך פציעת המתלונן. המרחק בין פצע בלחיו של המתלונן לבין נעיצת המברג בעינו היה קטן מאד. העובדה כי למתלונן נגרמו פצעים שטחיים בלבד ולא סכנת חיים היא פרי המקריות. ביציאת הנאשם מרכבו אל עבר קורבנו, ובידו מברג שהיה ברשותו, הוכיח הנאשם את עוצמת המסוכנות הטמונה בהתנהגותו במצבי לחץ. לנוכח מעשה זה, אין להסתפק במילות גינוי, ויש לתרגמן לתגובה מרתיעה.