תביעות צפת נ' יחיא ואח'

החלטה (לגבי משיב מס' 2)

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב מס' 2 ( להלן – המשיב) עד לתום ההליכים המשפטיים לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) תשנ"ו- 1996 (להלן: "חוק המעצרים").

כתב האישום מיום 31.1.12 מייחס למשיב עבירות של פריצה לרכב בכוונה לגנוב בצוותא (עבירה לפי סעיפים 413 סיפא+ 29(ב) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 ), גניבה מרכב בצוותא (עבירה לפי סעיפים 413(א)+ 29(ב) לחוק העונשין), פירוק חלקי רכב בצוותא (עבירה לפי סעיף 413(ב)+29(ב) לחוק העונשין), הפרעה לשוטר במילוי תפקידו (עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין), איומים (עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין) והעלבת עובד ציבור (עבירה לפי סעיף 288 לחוק העונשין).

על פי העובדות המפורטות בכתב האישום, ביום 26.1.12 בשעה 2:45, בסמוך למתחם "העגולה" בראש פינה התפרץ המשיב, ביחד עם המשיב מס' 1, לרכב, שבר את מנעול הדלת הימנית הקדמית, בכוונה לבצע גניבה. המשיב גנב מהרכב פריטים, וביניהם גלגל רכב, שעון טורים ו"ג'ק" להרמת הרכב. שני המשיבים אף פרקו חלקי רכב, וביניהם גלגל רכב, ארבעה גוז'ונים, מראת רכב חיצונית ומאוור מזגן . באותה העת הבחינו בהם השוטרים דורון אלמוזנינו וישראל אלול, ועקב זאת החלו המשיבים לברוח. משנתפסו והובלו לתחנת המשטרה, איים המשיב על אחד השוטרים באומרו: "אם תוריד את המדים אני יראה לך מי אני" ואף כינה אותו במילה "זבל".

לטענת המבקשת, בידיה ראיות טובות להוכחת המעשים המתוארים לעיל. לטענתה, מתקיימת עילת מעצר לפי סעיף 21(א)(1) לחוק המעצרים, בשל מסוכנותו של המשיב לביטחונו, שלומו ורכושו של הציבור. מסוכנות זו עולה לאור נסיבות המעשה ואופן הפעולה של המשיב, אשר לאחר שנתפס לא הסס לאיים על שוטר. בריחתו של המשיב מלמדת על חשש ממשי לשיבוש מהלכי משפט, בדרך של ניסיון התחמקות מהדין. לכך, כך טענה המבקשת, מתווסף עברו הפלילי של המשיב, הכולל ארבע הרשעות פליליות בעבירות שונות, וביניהן הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ואיומים.

בא כוחו של המשיב כפר בקיום ראיות לכאורה באשר לעובדות המצמיחות את עבירת האיומים. באשר לשאר המעשים המיוחסים למשיב, הוא טען לעצמתן הדלה של הראיות. להשקפתו, חולשתן של הראיות אינה מצדיקה מעצר המשיב עד תום ההליכים. הסניגור סבר כי בדרך כלל עבירות רכוש אינן מקימות עילת מעצר, ולחילופין הציע להסתפק בחלופת מעצר.

א. ראיות לכאורה

בחינתו של בית המשפט בשלב זה את הראיות אשר בתיק נעשית על פי החומר הגולמי אשר מוצג בפניו. במצב דברים בו בחינת החומר הגולמי תביא לידי מענה חיובי בשאלה אודות סיכוי סביר להוכחת האשמה המיוחסת לנאשם, תתבקש המסקנה כי קיימות ראיות לכאורה אשר בכוחן לבסס הרשעת הנאשם.

7.המבקשת ציינה כי הראיות להוכחת אשמת המשיב הינן דו"חות פעולה ועדויות השוטרים אשר זיהו המשיב במעשיו, הודעת המתלונן, מזכר בו זיהה המתלונן את הרכוש, תפיסת חלקי הרכב שפורקו ונגנבו (חלקם אף נמצאו ברכבו של המשיב), הודעות שני המשיבים אשר קושרים עצמם לאירוע, אך מכחישים את ביצוע העבירות, תמונות המוצגים בתיק ודו"ח מז"פ.

ב"כ המשיב טען כי השוטרים ראו את המשיבים עסוקים בגלגל של רכב, אך שאר הדברים שנלקחו מאותו הרכב הם בבחינת ראיה נסיבתית.

8.לאחר ששמעתי הטיעונים ועיינתי בתיק החקירה, הגעתי למסקנה כי קיימות בתיק ראיות לכאורה להוכחת האישומים המיוחסים למשיב בעוצמה שאינה חלשה כלל ועיקר.

9. כתב האישום מבוסס על מזכרים של השוטרים, אשר בעת שערכו סיור שגרתי במקום הארוע, הבחינו במשיבים כשהם מפרקים גלגל ומראה, ועת הבחינו בשוטרים - פתחו במנוסה ממקום הארוע.

השוטר דורון אלמזלינו ציין במזכר כי הבחין ברכב המשיב בצבע צהוב - כתום, אשר "בתוכו במושב האחורי גלגל מאחורי הנהג של הרכב, והבחנתי במראה בצבע כחול, שונה מצבע הרכב של החשודים, מונחת ברכב שלהם על המושב האחורי, וראיתי צמיג בין שתי המכוניות, והבחנתי שרכב הרנו הכחול יושב על אבן מצד ימיני אחורי".

עוד ציין "שבעת שהבחנתי בחשוד שבהמשך התברר לי ששמו אדם, היה לו ביד מפתח גלגלים, ואני ראיתי אותו מפרק גלגל קדמי ברכב שלו הרנו הצהוב - כתום ואז, שהבחין בי ברח, והמפתח בידו, ואז השליך אותו ונתפס וצולם..".

10.בהודעתו, אשר נמסרה בסמוך לאירוע, תיאר השוטר המתנדב ישראל אלול את ההתרחשות, עת פגש במשיבים כשהם מפרקים גלגל ברכב, בהיותו במשמרת ביחד עם השוטר דורון אלמזלינו. אף המשיב מס' 1 הודה בחקירתו כי במקום הארוע היו שתי מכוניות, וכי הוא הבחין במשיב כשהוא נמצא בין שתי מכוניות רנו בצבע כתום וכחול, וכי ראה גלגלים מונחים על הרצפה.

11.המשיב, בהודעתו מיום 29.1.12, הודה כי בחזקתו רכב רנו בצבע צהוב, אותו הוא קנה ואשר טרם נרשם על שמו. לדבריו, בכוונתו "לעשות לו טסט ולמכור אותו או לפירוק מה שיביא לי יותר כסף". יתכן והדברים מצביעים על הצורך בהחלפת חלקים ברכב המשיב, אשר מצידו מתלבט מה לעשות עם רכבו.

12.המתלונן ציון ברדה, בעל הרכב מסוג רנו מ.ר. 57-676-06 (להלן - רכב הרנו הכחול), דיווח בהודעתו מיום 26.1.12 על הפריטים החסרים ברכבו. פריטים אלו כלל, בין השאר, : גלגל רזרבי, "ג'ק" להרמת הרכב, שעון טורים שנתלש, מאורר מזגן שפורק (אך נותר ברכב) וארבעה ברגים של הגלגל האחורי הימני שפורק. פריטים אלו הם שנמצאו ברכבו של המשיב !

13. עצם הימצאותו של המשיב בשעת לילה מאוחרת בין שני כלי רכב מסוג רנו (אשר האחד בבעלותו), כאשר לידו מצוי גלגל מפורק ושאר פריטים אשר פורקו מרכב הרנו הכחול (אשר בבעלות המתלונן), בצירוף הצפיה במעשה על ידי שני שוטרים אשר עברו במקום, כשאליהם מתווספים ההודעה אשר נמסרה מטעם המשיב מס' 1 והודעת המשיב, הקושר עצמו למקום האירוע, וביחד עם תמונות המוצגים בתיק, מביאים למסקנה שצוינה לעיל, בדבר קיומה של תשתית ראייתית לכאורית להוכחת המעשים המיוחסים למשיב בכתב האישום.

14.אינני נזקק לבדיקת עצמת הראיות הנוגעות לעבירות האיומים והעלבת עובד ציבור, מאחר ודי בעצמתן של הראיות לכאורה המתייחסות לשאר העבירות נשוא כתב האישום כדי לעבור את מבחן הסף בבקשה למעצר עד תום ההליכים.

ב. עילת מעצר